42

הבונה

נהפכו לבנים זרים כחשים, כמעט שגדלו ובאו באנשים? מאז הם אחרי הולדי נולדו, ולשני לאמים ממעיה נפרדו, שנו את טעמם ויפנו אל רהבים,

וימירו את כבודה בשטי כזבים.

ישפכו שקוצים ובוז על פניה. ויורידו בחרפה עדיה מעליה. ישימו לה עלילות דברים כל־פעם, מבישה יקראו לה, בלה סרת טעם כל־שוגה בה כמוה נבל בליעל וישכחו כי לבשתם הם ימעלו בה מעל. מתורת פיה אז תורה אלפו,

ויכחשו לה כמו לא ממקורה שאפו. יתעיבו עלילה, ירבו שערוריה, גזל, רצח, כל- נבלה ורמיה בשם תורת אמת מפיה גנבו ולתרמית לבם דבריה יעצבו, ויאמרו כי המה יתהלכו במישרים, ואך צדק ומשפט יעשו בשערים.

גם אנכי הה לא אדע מדוע מה זה לי לפרקים אני פרוע גם אנכי לעתים אעזב את אמי, כתועה אלך שולל ולבי בל עמי כבן זר בן ממר, מחבק חיק נכריה. אשכח בפחזותי כבוד. אם רחמניה. אשנה את דרכי, אשכה ראשיתי,

אתעה בשוא, לא אזכר אחריתי. אעגב על אחי הצעירים השנים אבקש אהבתם בחלק שפתים. אשפיל גאותי, אחלל את כבודי, כשפל מלידה, כנקלה מעודי; אכנם נשיאים, אדונים, עליונים ואני מה, נבזה, בן עני, אין אונים.