ג.1. ברם, אעפ"כ מסבירים רש" והנזהים אחריו רבים מאיסורי הפעולה שבתלמוד בשבת ויו"ט כאסורים מחמת טרחה. במקום אחד אף נראה מדברי רש"י כי לשיטתו איסור הטרחה מדאורייתא הוא, אך מסתבר יותר לראות בדבריו שם אסמכתא בעלמא. 2.אצל בעלי התוספות מוצאים אנו לראשונה ביאור שיטתי על מקומו של איסור הטרחה בשבת ויו"ט, ועל ההבחנה העקרונית בינו ובין"עובדין דחול": א.איסורי"עובדין דחול" לדעתם חלים אך ורק בפרהסיא, ועניינם הוא להמנע ממעשים פומביים העלולים להראות כמעשי חול. ב.איסורי"עובדין דחול" קיימים, למעשה, בעיקר ביו"ט, כיון שבשבת אין בין כה וכה היתר עקרוני לצאת במשא זכד' לרשות הרבים, ומשום כך גם לא: יחולו האיסורים הללו בדרך כלל בשבת. ג.ל'טרחה יתירה" חוששים אנו אך ורק בשבת, וביו"ט- לא חיישינן לכך. 3.דברי התוספות הללו מעלים שאלה על אותם איסורי"עובדין דחול" שהיו עד עתה לנגד עינינו, כגון איסור השקילה וכד',(אז איסורי הטרחה והעמל השונים, לפי דעת הרמב"ן דלעיל) האם לפי דעתם יחולו איסורים אלו רק בפרהסיא ויותרו בחשאי? אפשרות אחרת היא לזמר כי בעלי התוספות מבחינים בין שני טיפוסי איסורים של"עובדין דחול", אלו שנגזרו בפרהסיא בלבד מחשש הרואים(="מחזי משום עובדין דחול"), ואלו שנאסרו בכל מצב ובכל אתר(="עוזבדין דחול" סתם). מכיון שלעמדת הרמב"ן דלעיל, איסורי"עובדין דחול" הם איסורי העמל והיגיעה בשבת ויו"ט, הרי מובן מאליו שחלים הם לדידו בין בשבת בין ביו"ט בין בפרהסיא ובין בצנעה במידה שזוה, ואכן, כפי שציפינו, מצינו את דעת הרמב"ן(נמסרת ע"י בנו בחידושיו למסכת ביצה) כתזמכת באפשרות השניה.

ד. איסורי"ממצוא תפצך ודבר דבר": 1.צוים ואיסורים הנוגעים לאזפן המלבוש, ההילוך, העיסזקים והדיבור, נלמדו בבבלי מן הפסוק הנ"ל בישעיה נ"ח, י"ג. איסורים אלו הוגדרו אח"כ ביתר פירוט ע"י האמוראים, אבל לא נרמז בתלמוד על קשר בין צוים ואיסורים אלו ובין הקטגוריה של איסורי"עובדין דהול'. 2.אבל במרוצת הזמן נטשטש אצל רבים ההבדל בין שתי קבוצות אלו. כך אנו מוצאים בדברי רבינו פרחיה, הרשב"א, ופרשנים נוספים, ביניהם אף חזקרים בני זמננו. הרמב"ם מקצה מקום מיוחד לאיסורים אלו בפרק כ"ד של הלכות שבת, בנפרד, לכאזרה, מאיסורי השבות. ברם, לאחר דיון בדבר והצעת ראיות שונות בענין, באנו למסקנה כי גם קבוצת איסזרים זאת כלולה לדעתו באיסורי השבות."שבות" לדעת הרמב"ם הוא כינוי כללי לאיסורי חכמים בשבת ויו"ט. קבוצת איסורים זו כוללת לדעתו איסורים שנגזרו מחמת המלאכזת, אבל גם איסורים סקולאריים הם, לדעתן, איסורי שבות. אך יש להדגיש: לדעת הרמב"ם קבוצת איסורים זאת אינה זהה לקבוצת האיסורים המכונה אצל ראשונים אחרים- כרש"י ור"ן- איסורי "עובדין דהול", ואינה קשורה לאיסורים שנאמרו במקורות בצירוף משפטי"כדשע"ב"ו

סיכום שיטות הראשונים שהועלו בדברינו עד כאן: 1.הרמב"ם אינו מכיר כלל בקיומה של קטגורית

איסזרי"עובדין דחול", לדידו קיימת רק קטגוריה אחת של איסורי חכמים= איסורי שבות. קטגוריה זאת מכילה איסורים שנגזרו ע"י חכמים בעיקר מחמת ל"ט המלאכות ותולדותיהן. בין הפעולות הללו שנאסרו ישנה גם קבוצת איסורים שנאסרה אך ורק בעשייתה כדרך חול והותרה בשינוי. אמנם גם לרמב"ם ישנה ובוצה נוספת של כמה איסוזרים(שאינם מדאורייתא, וכלולים הם לדעתו כנראה בקטגוריה של איסורי