כי לא כן היתה כנראה פרשנות הרמב"ם לסוגיה זו. יש להניח( וכן היתה כאמור, להשערתנו, דעת הרמב"ם) כי המונה" עובדין דחול" בא ללמד בסוגיות הללו מה הוא טעם ההחמרה של פעולות מסויימות שנאסרו ביו"ט גם בשינוי, והתלמוד מסביר כי הסיבה לדבר היא משום שיש בעשייתם ביו"ט אלמנט סקולארי שאינו מאפשר להקל בהם ולהתירם, כרבות מן הפעולות האחרות ביו"ט, בשינוי. הסבר זה למונח, המופיע במסכת ביצה לענין יו"ט, מרחיק אותנו מן הפרשנות המקשרת בין מונח זה ביו"ט ופסוקיות" כדשע"ב" שנזכרו בענייני שבת, ושלא כשיטה הנקוטה בפירושיו של רש"י.

ג. לעיתים אנו מגלים כי לפרשן או פוסק ישנה מגמה מיוחדת של סידור ומיון חומר תלמודי. מגמה זו אפשר שהיא נובעת מהתפתחות פנימית של שכלול ודיוק, והיא פיתוח מיוחד של אותו פרשן( או לעיתים: קבוצת פרשנים), ולא תמיד נכון יהיה לתלות שינוייים כאלו באילוצים חיצוניים, כמאורעות או תפיסות חדשות שהשפיעו על מיון ופירוש החומר, כפי שנוטים חוקרים רבים לעשות גם במקומות בהם נראים הסבריהם דחוקים. כך הראינו, למשל, כי הרמב"ם מתאמץ בהלכות שבת שבחיבורו( בהמשך למגמה המתגלה כבר בספרות התנאית( עליה עמד גילת) ובתלמוד הבבלי( וכדברי גולדברג) לתלות את מירב האיסורים, שלא נתפרש מקורם וטעם איסורם, כסניפים למלאכות הקאנוניות.16 ד.בתורת האחרונים גוברת מגמת ההרמוניזציה, וזו משמשת לעיתים כעין מנוף לפיתוחים שונים בתחום התיאורטי, ולריבוי הלכות בתחום המעשי. 17 כן הראינו כי עמדותיהם השונות של הרמב"ם ורש"י שימשו נקודות מוצא להגדרות סבוכות שהציעו פרשנים לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול". המכנה המשותף לכל ההצעות הללו, הוא הנסיון ליצור הגדרה אחידה לעמדותיהם המנוגדות בעליל. כך, למשל, הוצע 18 לחלק בין שני סוגים של איסורי" עובדין דחול". אלו שיסודם בגזרה משום אחת מן המלאכות, ואלו שלא נגזרו משום סייג למלאכות, אלא נאסרו באופן ישיר משום היותן, כשלעצמן, פעולות סקולאריות. החלוקה דומה המצויה כבר בתורת ראשונים מסויימים- ובאה לפתור בעיות של מה שנראה כחוסר התאמה בין מקורות תלמודיים שונים- היתה בין קבוצת איסורי" עובדין דחול" וקבוצת איסורי" מחזי כעובדין דחול" 19

ו. זיהוי קבוצת הלכות עם דרך עשיה מיוחדת המתירתם, יוצר לעיתים, במשך הזמן, כפי שהראינו בפנים, 20 גם זיהוי הפוך: פעולה שהותרה בהלכה בדרך זו ובין קטגוריה זאת. כך הראינו כי מתחילה הלכו הפרשנים בעקבות רש"י, שזיהה בין כל הפעולות שנוסחו במקורות ע"י שימוש במשפטי" כדשע"ב"- וממילא הובן שכל הפעולות הללו נאסרו בשבת ויו"ט כדרך עשייתם בחול. אך מאוחר יותר מצינו תופעה הפוכה: פעולות שנאסרה עשייתם בשבת ויו"ט כדרכם- שוייכו ע"י פרשנים לקטגוריה זאת של איסורי" עובדין

16 ראה ע"כ בהרחבה בעמ' 106-112.

17 תופעה זו אינה מיוחדת כמובן לתורת האחרונים, והיא מוכרת בבירור כבר מדורות התנאים והאמוראים, ראה למשל: י' פלוס היים, הסתירה בין המקורות בצורה ספרותית של תנאים ואמוראים לחדש בהלכה, סיני, פ"ג, תשל"ה, חוב' ה'- ו', עמ' רנ"ב- רס"ז. אלא שבמחקרנו זה נתקלנו בדוגמאות יפות לכך בעיקר בתורת האחרונים.

18 ראה עמ' 24-26,

19 עמ' 186-188. 20 עמ' 74 הע' 16.

-

· 4-