דחול". גם מגמה זאת הוסיפה הלכות חדשות לרשימת איסורי קטגוריה זאת.

ז. ושמא יש לצרף לרשימה זאת את השינויים שחלו כבר בימים קדומים בשימושו של המונח" שבות", התפתחות שכבר העירו עליה רבים לפנינו. איסורי ה"שבות" במדרשי ההלכה הינם איסורי תורה גמורים, רק מאוחר יותר החל המושג" שבות" לשמש ככינוי לאיסורים שגזרו חכמים, 21 אלא שכיון שמדובר בשינוי שרשמין אינם ברורים במקורות, איני יודע אם אכן עומדת מאחרי זה התפתחות של

פרשנות- פנימית בלבד.

3. התפתחות חוץ- פרשנית

בקבוצה זאת אנו מונים כל אותן התפתחויות בתחום הפרשנות שנבעו מגורמים חיצוניים והשפיעו על המהלך הפרשני לדורותיו. קבוצה זאת יש לחלק לכמה קבוצות משנה:

א. שינויים שנגרמו מחמת ארועים הסטוריים, אשר גררו גם שינויים בתפיסתם הפרשנית של חכמי

הדורות.

ב. שינוייים שנולדו במשך הזמן בתחומי הריאליה, וגרמו לשיבושים שונים בדברי הפרשנים. ג. שינויים בתחום שימושי הלשון: מילים או משפטים, שנתחלפה באחרת או אבדה להם משמעותם

המקורית.

א. שינויים שנגרמו בפרשנות ההלכה מחמת אירועים הסטוריים:

בדוגמא נאה לכך נפגשנו כשבדקנו את עמדתו המיוחדת של ה"חתם סופר"(= חת"ס) בנוגע למעמדם של איסורי" עובדין דחול" בשבת ויו"ט. החת"ס הפליג עד מאוד בחומרת איסורים אלו, ונקט בשיטת הרמב"ן כי יש לדבר נגיעה לאיסור דאורייתא. 22 הראינו בפנים כי מניעיו של החת"ס לעורר בעולם ההלכה שיטה זו של הרמב"ן שנדחתה הימנה, ולא נזכרה כלל בדורות שלפניו, היו קשורים במאבקו עם ראשוני הרפורמה, שנטו מתחילה להקל בכל מה שאינו מצוה או איסור מן התורה.

ברם, הנה דוקא דוגמא זאת יפה היא, כדי להראות כמה סבוכה היא מלאכת הסיווג בה אנו עוסקים עתה. שכן, הרמב"ן בשעתו חלק על רבים וטובים מעמיתיו, ונזקק לכמה וכמה תרוצים ודחוקים בהסבירו את דברי חכמים שבתלמוד, כל זאת רק בכדי שיוכל להעמיד את שיטתו, הרואה את איסורי השבות בשבת ויו"ט מעיקרם כאיסורי תורה, וכשיטת מדרש ההלכה אותה הוא מחיה מחדש בפירושו. ברם, בניגוד לחת"ס המאוחר, לא נראה כי היתה לרמב"ן, הקדום לו, כל סיבה חיצונית נראית לעין, שתדחוק אותו להציג שיטה מפתיעה שכזאת. נראה איפוא כי הרמב"ן הגיעה לאותה עמדה- שדבק בה מאוחר יותר החת"ס- ממניעים שונים לחלוטין. אם החת"ס נזקק לשיטה זו במאבקו עם גורמים חוץ הלכתיים, 23 הרי הרמב"ן בשעתו, אחז כנראה בשיטה זו ממניעים פרשניים- פנימיים.

21 ראה להלן עמ' 120-125.

22" נגיעה" זאת פירושה הוא, כי יש שהעובר על איסור מאיסורי קטגוריה זאת פוגע באיסור תורה. וראה על כך בהרחבה עמ' 172 הע' 308. 23 וראה בפנים( עמ' 209-210) כי בתשובות לגורמים בתוך הקהילה נטה החת"ס לקבל קולות מפליגות בענינם של איסורי

השבות!

-5­