ב. שינויים שנגרמו מחמת אי- הכרות עם מצבי הריאליה של החומר הקדום:

על כך העירו רבים לפנינו. 24 ואף אנן נפגשנו בעבודה זאת בדוגמא לשינויים שארעו מחמת בעיות

פרשניות מן הסוג הזה.

בתוספתא שבת, י"ג,( י"ד), י"ז מבואר כי" מטלטלין את המקבת ואת המפסלת ואת המקדח ואת הקשתנית. לא יכה במקבת ע"ג מפסלת, ולא יקדים בקשתנית כדשע"ב". על פי הפירוש שהובא על אתר ב"מנחת ביכורים", 25 המדובר כאן הוא בקבוצת איסורי תורה גמורים הכרוכים במלאכת בונה. המפסלת היא מין קרדום לפסול בו אבנים מן ההר, והמקבת פטיש חציבה, וכך גם מתפרשת הקשתנית ככלי לקידוח נקבים. ברם, כבר עירער על כך ר"ש ליברמן בתוכ"פ, והראה כי הכרות מעמיקה יותר עם הכלים העתיקים הללו מלמדת שאין הכלים הללו אלא כלים המשמשים לעבודה בעץ. המפסלת( כפירוש הגאונים) אינה אלא מעצד, והכאת המקבת בה אינה אלא לצורך פסילה בעץ, וכן שימשה הקשתנית ה- TEREBRA של העולם הקלאסי- לצורך קידוח בעץ. אמנם, גם עתה, משהכרנו את מוצאם של הכלים הללו- נוכל לומר כי יש בשימוש בהם בשבת משום איסור בונה, אלא שכעת נוה יהיה לנו לקבל את טענת ליברמן שכלים פחות גסים אלו שימשו לעיתים לצורך התקנת מאכלים קשים לאכילה( כגון לחתוך דבלה קשה וכד', דאה דברי ליברמן שהבאנו בפנים), 26 ואין מדובר כאן באיסור מאיסורי המלאכות, אלא בהגבלות הקשורות בטלטול כלים מוקצים לצורך גופם.

ג. שינויים בשימושי הלשון או התחביר, שהולידו שינויים פרשניים:

היא

א. כבר 27 הצענו לעיל את טענתנו כי כוונתם המקורית של משפטי" כדשע"ב" אצל הרמב"ם בחיבורו היתה למשפטי אופן שלא כלולה בהם סיבה, ואולם פרשנים רבים מאוד, כפי שהראינו בפנים 28 פירשו את דבריו כאילו משייך הוא אותן הלכות שהוא שונה בלשון זו לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול". ולמדנו מתוך כך, כי הרגל זה, שנשתגר בפי פרשנים רבים מתוך פרושין של רש"י, הוא שגרם לאותם פרשנים להעביר כוונה זו גם אל דברי הרמב"ם בחיבורו, על אף שלא כיון לכך כלל.

ב. כפי ששיערנו בפנים, 29 גלגול לשוני נוסף, שעבר מאוחר יותר על משפטי" כדשהע"ב" בבבל, היה התאבנות פסוקיות האופן הללו. עד שבשלב זה- כמשפטי אופן מאובנים- כבר איבדו פסוקיות אלו לגמרי את תפקידם( שגם הוא בבלי מיסודו כנראה, אך קדום יותר) כפסוקיות אופן, והורו מעתה רק על שייכות איסור זה לקטגוריה של איסורי" דרך חול". זאת למדנו מדבריו של מר זוטרא שתמה על הלכה מסויימת, אשר נתנסחה ע"י שימוש בפסוקית סיום זאת, ולא ידע כלל כפי שעולה מתמיהתו- על האפשרות שפסוקית סיום זו באה לומר כי פעולה זאת הותרה בשינוי.

-

24 ראה: ר"ש ליברמן, הירושלמי כפשוטו, מבוא, עמ' ח'- י"א; ר"ל גינצבורג, פירושים וחידושים לירושלמי ברכות, מבוא עמ'

מ"ה- מ"ז,

25 הגורס כבדפו' ובכי"ן:" אין מטלטלין" וכו', ראה להלן עמ' 39. 26 עמ' 39-40,

27 גם בענין זה ראה דבריו של ר"ש ליברמן, עמ' י"א- י"ג, והדוגמאות שנתן. 28 עמ' 96-105.

29 עמ' 56-57.

-6­