2. סיגנון לימוד מיוחד לבני הישיבה בא"י מועתק לישיבה הבבלית:

ב"סגנון לימוד" הכוונה כאן לדרך הטיפול של בני הישיבה בחומר המגיע לידיהם. ובכן, הראינו 36 כי בעקבות המסורות הא"י העוסקות בצורה נרחבת בזיהוי" שיטות", ולעיתים( רק בדורות ראשונים) בבירורן ודחייתן, הלכו גם בתי המדרש הבבליים. מן הדור הרביעי( בעיקר) אנו מוצאים כי העיסוק בזיהוי" שיטות" תופס מקום חשוב בבית המדרש אצל אביי, רבא ותלמידיהם.

אמנם נכון, המסורת הבבלית מפתחת כלפי ה"שיטה" עמדה שונה מזו הא"י. מתברר מהשוואת המקורות המקבילים כי בא"י, משנקבעה בתודעת האמוראים" שיטה" מסויימת כמסורת נתונה, כבר לא ערערו עליה בבתי המדרש, ולא די בזה- אף מצאנו כי השתמשו בה כראיה בדיונים הלכתיים. 37 ועוד למדנו מן המקורות הללו, שבא"י הניחו כי ב"שיטה" ישנו זיהוי גמור בין השיטות השונות. בבבל, לעומת זה, מצאנו יחס שונה מאוד ל"שיטה". כמעט כל ה"שיטות" המוצעות עוברות תהליך קבוע של ערעור­לכאורה על סמכותן. לאתקפתא הבבלית ישנו טופס רגיל וקבוע הפותח בנוסח"( ו) דילמא לא היא" וכו' לחד גיסא, והמשכו( לאחת הורסיות:)" אי נמי..." וכו'- פירכא לאידך גיסא. על אפיה המיוחד של ההתייחסות הבבלית ל"שיטה" עמדנו בפנים, 38 והראינו כי בבבל לא הבינו את צירוף השיטות מן הסוג הזה אלא כצירוף רופף של צדדי ענין שזים, ותו לא. משום כך גם ערערו, כמעט דרך קבע, על" שיטות" אלו. ברם אופי אתקפתא זו, כפי שהראינו, אינו בא לחלוק על מסקנת ה"שיטה", אלא לחתור- לצורך עיון ובירור- תחת יסודותיה התיאורטיים בלבד, ואין לו, כפי הנראה, כל כוונה לערער את המסקנות ההלכתיות הידועות.

3. מסורות העוברות בשינויים מא"י לבבל, וגורמות לעמדות פרשניות שונות

ראה לעיל עמ' 2 סעיף ב'.

36 עמ' 251-255. 37 עמ' 245-251.

38 עמ' 242-244.

-8­