אופיה של השביתה ממלאכה במקרא

ימי מנוחה מעמל היומיום ועיסוקי החול נפוצים בתרבויות עמים שונים,53 ויש מקום לשאול מהו אופיה של מנותת השבת שלנו. מן העיון בפרשיות השבת במקרא עולות שתי אפשרויות מרכזיות: האחת, להניח כי תכליתה של מנוחת השבת היא המנוחה הגופנית מעמל העבודה בששת ימי השבזע. קירבה לכך ניתן למצוא בניסוח צזוי השבת שבשמות כ"ג, י"ב: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת, למען ינוח שורך ותמרך וינפש בן אמתך והגר".| בפסקת צווי השבת הזאת לא נזכר כלל ענין הקדושה אלא רק ענין המנותה. גם הביטוי"שבת לה" אינו מופיע כאן.54 שביתה מסוג זה, אפשר היה לומר, כי אינה רואה במלאכות החולין כשלעצמן כל רע, אלא שנדרש מן האדם להמנע בשבת מעשיית מאותן מלאכות הכרוכות מאמץ גופני(= טרחה). ברם, שביתה מסוג אחר היא השביתה ממלאכה מן הטעם התיאולוגי-קוסמולוגי. השביתה כחיקוי למעשה הבורא5* מכוונת להפניית האדם מהעיסוקים הסקולאריים של ימי החול אל צד הקדושה,5% כנאמר, למשל, בפסוקי שמות ל"א, י"ג-י"ז: "אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא?? ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה. ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה', כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת. ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות הוא5? לעלם כי ששת ימים עשה

3 כמה דוגמאות ראה אצל דה-1ו שם עמ' 202. ספרות אנתרופולוגית ענפה מוקדשת לנושא תפיסת הזמן המקודש, ראה על כך בעיקר: 124-136.סת ,1961 ,אהססאח10, ליסס וסעתספדאא סאואאוחדםת, ה40ת1.3.ת, ומה שכתב על כן: 3 ,5 ,1977 ,פ ,12 ,וא ,"דיאתפתתע מוך אז ראפפתחע אא דפאפ תוידי, תססות זא על הרלטיביזם של ליץ' שם בעמ' 290 הע' 3 וראה גם ש" דשן, חידת כל נדרי: בירור אנתדופולוגי והסטורי, בתוך: פרקים בתולדות ההבדה היהודית(ספר יעקב כץ), ירושלים תש"מ, עמ' קל"ח-קל"ט; נ' רובין, זמן הסטורי וזמן לימינלי- פרק בהסטודיוסופיה של חז"ל, הסטוריה יהודית, כרך 2, מס' 2, סתיו תשמ"ח, עמ' ז'-כ"ב, והמקורות שנרשמו שם בהע' 4. תודתי לפדופ' נלסן רובין שסליע בידי להגיע למקורות הללו.

4 כמו, למשל, בבמדבר כ"ג, ב'.

5 בראשיית, א א'-ג'; שמות, כ', ח'-ל"א; שם, ל"א, ט"ז+י"ז. יש גם הרואים ביום השבת כעין מעשדר בזמן, קודש לה', ראה

.79.-פל ,1972 ,84 ,48ת556850ס סמסווומס6תוהזפסחו81, 016 וסנת הוצמס5ו26 ד\לת1.15א

6 ראה הבחנתו של י' וולהויזן, אקדמות לדבדי ימי ישראל, תרגום י' יברכיהו, ת"א, תרצ"ח, עמ' 91-92, בין"יום של. עונג למעמדות הפועלים"(או:"מנוחה אחרי עבודה רגילה" או מנוחה"שלצרכי האדם נקבעה") ובין"מנוחה שלמה" טוטאלית, "חוק קפדני ולא יעבור כחוק הטבע, חוק המיוסד על עצמו, ומופיע כיצירת ה'". והשווה לעמדה במדכוס ב', כ"ז-כ"ח, כי השבת ניתנה לצרכי האדם. וראה עוד: לוקס, ד', ט"ז; שם, ל"ג, ט"ו-ט"ז; מתל, כ"ד, כ'; מרקוס, ג', ד'. וראה גם ויינפלד(לעיל הע' 41) עמ' 127-130.

7 קרל: היא.

8 קרי: היא.

-11­