" וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם".

מקרא זה, שנאמר בענין פסח מצרים, בא להתיר ביו"ט זה את פעולות הכנת האוכל, ובספרי פנחס פסקה קמ"ז, הורוביץ עמ' 194) נדרש הפס'" כל מלאכת עבודה לא תעשו", הנאמר בפסח דורות ובשאר

המועדים: 63

" כל מלאכת עבודה לא תעשו, 64 מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפש, נאמר כאן מקרא קודש ונאמר להלן מקרא קודש, מה מקרא קודש האמור להלן (= בפסח מצרים) 65 להתיר בו אוכל נפש, אף מקרא קודש האמור כאן(= בפסח דורות) להתיר בו אוכל נפש".

ברם, הבעיה המרכזית בהבנת העקרון המסתתר מאחורי הדיונים והמחלוקות שבין התנאים, היא כמדומה השאלה אם היתר זה, הנלמד לענין יו"ט, היתר מוחלט הוא, ונוכל לומר, על פי זה, כי בכל מה שנוגע לענייני הכנת המזון אין ללמוד דבר מדיני שבת לדיני יו"ט להם יהיה אופי עצמאי ושונה לגמרי, או שמא דומה עקרונית יו"ט לשבת גם בפרט זה, אלא שהכנת האוכל במידה ולא יכלה להעשות כסידרה מלפני יו"ט תיעשה ביו"ט. אופן ההבנה האחרון יקשור בודאי קשר הדוק בין דיני שבת ויו"ט גם בנוגע לעניינים הקשורים להכנת האוכל.66

הבדל מעשי- לשם דוגמא- שיכול לנבוע מהשקפתן השונה של העמדות הללו על הבעיה, יתבטא בכך, שלעמדה המקילה יש להניח כי נתיר ביו"ט לבצע את כל הפעולות הקשורות להכנת המזון, ואפילו הינן רק פעולות המסייעות להכנתו, ואילו לעמדה המחמירה נאטור- קרוב לודאי- פעולות הקשורות להכנת האוכל אם אין הכרח לעשותן דוקא ביו"ט. בדומה לזה נמצא דיונים בין התנאים בשאלה אם מה שאכן הותר בדלית ברירה הותר ולכן יש להזהר בעשייתו במידת האפשר ולעשותו שלא כדרכו, או שמא לכתחילה הותר- ואין צורך להזהר בעשייתו כדרכו.

-

-

63 ויקרא כ"ג, ז'- ח', כ"א, כ"ה, ל"ה- ל"ו; במדבר כ"ח, י"ח, כ"ה- כ"ז; שם, כ"ט, א', י"ב, ל"ה. 64 מוסב על במדבר, כ"ח, י"ח.

65 לפי פשוטו של המדרש ההפניה היא להמשך שם, פס' כ"ה, העוסק בשביעי של פסח, אך לפי זה נתקשה להבין מה הראיה משם להיתר אוכל נפש? על כן הסבירו פרשנים כי" להלן" פירושו הפס' הנ"ל, בשמות י"ב, ט"ז, המתיר בפסח מצרים אוכל נפש. ראה דברי הורביץ שם. אך רבינו הלל בפירושו שם מתקשה בגירסה זאת ורוצה לתקנה," דהכי איבעי ליה למתני מנין להתיר אוכל נפש ת"ל אך אשר יאכל" וכו'. וראה רמב"ן בפירושו לתורה לויקרא כ"ג, ז', שגרס כפי שהוא לפנינו בברייתא זאת. יש סוברים כי ברייתא זאת אינה שייכת לפס' הנ"ל העוסק בפסח דורות, אלא שייכת היא לשאר המועדים. ראה בהע' הורביץ כאן, וראה מ"ש ע"כ ר"ח אלבק בפירושו למשנה, במבוא למסכת ביצה, עמ' 281 הע' 2. ואמנם, כפי שהעיר אלבק שם- וכן הבינו הראשונים[= ספר יראים סימן קט"ו( בספר יראים השלם סימן ש"ה) ובעל העיטור בריש הלכות יו"ט- עולה מניסוח הדרשה הנ"ל כי הלימוד הוא מפסח מצרים לפסח דורות.

66 וראה על כך גם: י' ניוזנו, יהדות עדותה של המשנה, תרגום ש' עמית, ת"א, 1986, עמ' 94-97; הנ"ל,

.A HISTORY OF THE MISHNAIC LAW OF APPOINTED TIMES, PART 5, LEIDEN, PP. 150-161

- 13-