-

ההלכה האחרונים- בין הקטגוריות השונות של איסורי חכמים בשבת. וכך הוא כותב: "... והוי יודע, בשבת יש שאסרו חז"ל משום שלא יבוא לידי מלאכה דין תורה. והוא נקרא שבות,(= ולדוגמה:) אמירה לעכו"ם(= שבות) אטו יעשה בעצמו. וזה לא הותר אף במצוה- אם לא שבות דשבות... אבל מה שאסור משום ממצוא חפצך ודבר דבר שאין בו ליתא דמלאכה כמ"ש הרמב"ם ז"ל(= ב) פרק כ"ד מהלכות שבת הל' א' התירו במצוה. ויש שאסרו משום עובדין דחול, והיינו הך".

יש לשים לב: הביטוי" היינו הך" כאן אינו מכוון לומר כי" עובדין דחול" הוא שם נרדף לאותה קטגוריה הקרויה אצל הרמב"ם" ממצוא חפצך", 154 אלא כוונתו לומר כי על קטגוריות איסורים אלו חל הכלל המתירן לצורך מצוה, ושלא כמו בנוגע לאלו הכלולים בקטגוריה הראשונה שנזכרה, איסורי ה"שבות". אך הוא מוסיף:

" ומיהו יש עובדין דחול משום מלאכה,(= כגון) תולין משמרת(= שנאסר משום) שיבוא לשמר,(= כמו שכתב) רמב"ם ז"ל פרק כ"א הל' י"ז:(= וכן אסור לתלות את המשמרת כדרך שהוא עושה בחול) שלא יבוא לשמר".

לפי דעתו, אם כן, יש לחלק בין שני סוגי גזירות המכונים" עובדין דחול". ישנן גזירות השייכות לקטגוריה של" עובדין דחול", הדומות לגמרי לקטגוריה המכונה" ממצוא חפצך". קבוצה זאת של הלכות השייכת לקטגוריה של" עובדין דחול" לא נאסרה ע"י חכמים משום החשש שמא יבוא לעשיית מלאכה מן המלאכות, אלא מחמת היותה פעולה סקולארית, בדומה לקטגוריה של" ממצוא חפצך". אך קבוצה אחרת של הלכות הכלולה גם היא בקטגוריה של" עובדין דחול" נגזרה אך ורק על פי הקריטריון של" שמא יבוא לידי מלאכה".

הר"י תאומים אף מוסיף ומעלה מסקנה הלכתית, הקיימת, לפי דעתו, אך ורק בקבוצה אחת של איסורי " עובדין דחול":

" ובמגיד משנה הגרסא בגמרא דף קל"ה ע"א חייב מכות מרדות(= מדרבנן), יעו"ש (= יעויין שם) ובפרק א'...(- בהלכות שבת כתב הרמב"ם) כל מקום שנאמר העושה פטור לוקה מכות מרדות, והוא הרחקה ממלאכה, וכל מקום שנאמר אין עושין כך וכך וכו'(= מכין אותו מכות מרדות). מדכתב(= הרמב"ם) הרחקה ממלאכה משמע- הא ממצוא חפצך ודבר דבר שהוא לא משום לתא דמלאכה אין לוקה... כללו של דבר, מכות מרדות לא שייך אלא היכא שיש חיזוק לדבר תורה, לא כה"ג(= כהא גוונא, כלומר, במקרי הגזרות משום" ממצוא חפצך" ו"עובדין דחול" שלא נגזרו כ"חיזוק לדבר תורה")"

-

קודמות שהיו תחת יד המחבר, ראה על חיבור זה ח' טשרנוביץ, תולדות הפוסקים, ח"ג, ניו יורק, תש"ח, עמ' 198, ומה שפרסם ד"ר מרגליות מכ"י אוק' בסיני, כרך כ"ז, עמ' שנ"ד. ממטרותיו המוצהרות של המחבר ליצור מערכת מסודרת של כללים ומבואות לכל נושא הלכתי בו הוא עוסק, על תכונה מיוחדת זאת ומעלותיו של הספר ראה טשרנוביץ, שם, עמ' 193-201. גם בדברין בנוגע ל"עובדין דחול" ניכרת סדרנותו

ותשומת ליבו לעקרונות השונים המונחים בלשונותיהם של הראשונים.

154 על קבוצת איסורים אלו בדברי הרמב"ם ראה מ"ש בעמ' 190-194.

- 25-