וכו', 155

ברם, כמה שאלות מטרידות אותנו, בבואנו לבחון הגדרות אלו שהציע הר"י תאומים:

א.הבחנה זאת בין שני סוגי" עובדין דחול" אין לה במה שתיאחז במקורות שלפנינו, כפי שיתבאר להלן. בתלמודים אין אנו מוצאים כל התייחסות לקטגוריה זאת כקטגוריה העוסקת ב"גזירות שמא". את הקישור בין ה"גזירות שמא" לאיסורים אלו מוצאים אנו אך ורק אצל הרמב"ם בחיבורו, בשעה שאצל ראשונים רבים- כגון רש"י- סוג זה של" עובדין דחול"(- כשהמדובר הוא באותם מקרים בהם הסביר הרמב"ם את האיסור משום ה"גזירה שמא") לעולם מוסבר כאיסור על פעולות סקולאריות ללא קשר לאיסורי המלאכה. ואם כן, אנו סבורים, שאין זה נכון מבחינה מתודית ליטול את שתי הדעות החלוקות ולהכריז עליהן כי משקפות הן סוגים שונים של איסורים. 156

ב.גם אם נניח כי מקבלים אנו הבחנה זאת, יקשה עלינו להבין מה נשתנו איסורי" עובדין דחול" שנגזרו משום ל"ט המלאכות משאר איסורי שבות שנגזרו מחמת ל"ט המלאכות גם הן. מדוע קבוצה זאת של איסורים קרויה" שבות" וחברתה, המכוונת אל אותה מטרה(= כלומר: להוות סייג וגדר לאיסורי המלאכות) נקראת" עובדין דחול שנגזרו מחמת מלאכה".

נסיון נוסף להגדרת מקומה ההלכתי של קטגוריה זאת אנו מוצאים אצל הר' ישראל ליפשיץ 157 ב"כלכלת השבת" 158

לאחר שהוא מגדיר את המונחים" אב מלאכה" ו"תולדה" הוא מוסיף:

" אמנם עובדין דחול... יש בו ג' אופנים, דהיינו, אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחה יתירתא, וכולן נכללים בשם שבות". והוא מפרט ומדגים:

" א) כגון בורר שהוא אחד מל"ט מלאכות ותולדתו המזקק משקה משמריו, ואסרו לזקק משקה מזוקק בסודרין שיש בהן כעין גומא, מדמחזי כמלאכת משמר, והו"ל עובדין דחול גזירה שמא ישמר( כשבת קל"ח א' ורמב"ם פכ"א משבת י"ז). זהו האופן הראשון שזכרנו.

ב)... וכ"כ המדבק פירות יחד חייב משום תולדת מעמר, וכשנתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד ואוכל, אבל לא ילקטם יחד לתוך הסל מדעביד עובדא דחול ושמא יכבשם יחד בהסל ויתחייב משום מעמר ( כשבת קמ"ג ב'). וכ"כ חבילי סיאה וקורנית שיחדם לאוכל קוטם בראשי אצבעותיו ואוכל אבל לא ימלול

155 ועי' גם בדבריו בסימן ש"כ סוף ס"ק י"ט.

156 א.לרשימה המלאה של המקדים ראה הלאה בפרקים העוסקים בשיטת רש"י ובשיטת הרמב"ם. בעל אופיו השמרני של חיבור ה"פרי מגדים" ראה מה שהעיר מ' סמט, הלנת מתים, לתולדות הפולמוס על קביעת זמן המוות, בתוך אסופות ג', תשמ"ט, עמ' תמ"ב, הע' 220, ויתכן שהדברים משתקפים גם בסוגייתנו, בנסיונו לשמר את כל

השיטות הקיימות בכפיפה אחת. 157 1782, אוברצישק(?)- 1860, דאנציג.

158 נדפס ב"פתיחה ראשונה" לחיבורו" תפארת ישראל" על המשניות בתחילת סדר מועד(" דבר בעתו") לראשונה בדאנציג 1844, ומאז במהד' ששה סדרי משנה רבות.

- 26-