" והא דאין מגרדין בכלי העשוי לכך... הא מגרדת הוא כלי לנקות כשהוא מלוכלך, כדחזינן שזה אמר רשב"ג ואיפסק כן, ולנקות עצמו מחוייב כל אדם בע"ש(= בערב שבת) לכבוד שבת, ולכן אינו יכול לנקות עצמו במגרדת כשהוא רק מלוכלך מעט, אף שבחול לוקח זה אף כשאינו מלוכלך- אסור בשבת, שהרי הוא ממש עובדא דחול. 164 אבל לא אסרו כשאירע שנתלכלך אולי משום דלא שכיחא, או שהניקוי עדיף".

" ורדיית הפת בשכח פת בתנור, שלא ירדה אפילו הג' סעודות במרדה אלא בסכין... הרי זה ממש מעשה המלאכה, אבל שם א"צ(= אין צריך) לאסור מצד עובדא דחול, דהא יש

לאסור כדרך המלאכה בלא זה, ולהתיר רק בשינוי".

דבריו אלו של הר"מ פיינשטיין דחוקים מאוד, ומכמה טעמים:

א.לענין לקיטת פירות לא נזכר כלל במקורות שקדמו לו כי מדובר באוספם כדי להטמינס לימים רבים. אמנם ראוי לציין כי בענין זה ישנה מחלוקת בין הראשונים, שממנה יתכן כי נבעו דברי הר"מ פיינשטיין. שיש מן הראשונים שסברו כי מותר לאסוף את הפירות שנתפזרו רק כשאוכלם לאלתר, 165 ויש שהתירו גם באוספם לתוך כסותו וכד'.166 וכנראה הסיק הר"מ פיינשטיין מן הדעה הראשונה 167 כי טעמו של איסור האיסוף שלא לאלתר הוא שלא יטמינם לימים רבים. אך דוקא מטעם זה ניתן לשדות נרגא בדברי הר"מ פיינשטיין, שכן ברור כי גם איסופם לצורך אותו יום(= לשבת) לא הותר בשאינו אוכלם לאלתר. ב.חידוש זה, המייחס את האיסור לכבד את הקרקע, שנהגו בו בארצות מסויימות, לחשש" עובדין דחול", הוא חידושו של הב"ח, 168 ושם לא נזכר כלל כי טאטוא זה הינו טאטוא של קבע לימים רבים. מלשון הב"ח משתמע כי נוהג מחמיר זה מבוסס על כך שהבריות ראו בקיסמים שמשתברים תוך כדי הטאטוא ענין סקולארי, שאינו תואם את רוח השבת, 169 ובכלל תמוהה טענה זאת, וכי יש טאטוא של קבע לימים

רבים?

164 כאן נדמה כי ישנה בדבריו קפיצה לא מורגשת כמעט אל הטעם הראשון, שהרי אינו טוען לענין המגרדת, כלגבי שאר המקרים, שפעולה זאת נעשית דרך קבע ולימים רבים, אלא שפעולה זאת מיוחדת לימי חול ואינה נעשית בדרך כלל

בשבת.

165 כך משמעות לשון הברייתא בבבלי שבת קמ"ג, ב'" נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה", ובמקבילה בתוספתא שם, ט"ז,( י"ז), ט':" פירות שנתפזרו מלקט אחד אחד ואוכל"( וראה מ"ש להלן בעמ' 41 הע' 52). וכן משמעות לשון הרי"ף שם( דף ס', א', בדפו' וילנא) והרמב"ם שבת, כ"א, י"א, שלא שינו לשון הברייתא, וכפי שדייק כבר הר' יהושע בועז ב"שלטי הגבורים" שם אות ב', ואחריו הגר"א בביאורו לשו"ע, או"ח, של"ה, ס"ק י"ד.

166 כן דעת התוס' בשבת קמ"ג, ב', ד"ה" מלקט", ומשום כך מחקו מן הברייתא את התיבה" ואוכל", וכן סבר הרא"ש בפסקין שם כ"ב, א', ועי' בביאור הגר"א לשו"ע שם( וראה עוד ע"כ להלן בעמ' 228).

,

167 שהועתקה בלשון השו"ע או"ת, של"ה, ה'. 168 על הטור סימן של"ז ד"ה" ומ"ש דבה"ג התיר".

169 וזו לשון הב"ח שם בנמקו את המנהג לאסור טאטוא:"... ועוד כיון שנהגו בארצינו לעשות מכבדות מקנים ארוכים דקים, ובשעת כיבוד נשברים בוודאי, ונראה כמזלזלי' באיסור שבת, וגם נראה כעובדין דחול" וכו'.

- 29-