" חצר שנתקלקלה במי גשמים יכול לזרות בה תבן ולא חשיב כמוסיף על הבנין" וכו'. גם הברייתא בירושלמי מוסבת על משנת" בוזקין מלח על גבי כבש", ויתכן שאף לירושלמי נתפרש איסור רדיית התבן כדרכו משום השויית גומות. 26

ובתוספתא ברייתא זו ממוקמת בפרק י"ד( ט"ו בדפו"ר של התוספתא ובכי"ו). פרק זה עוסק בדיני מוקצה. ומקומה של ההלכה דילן הוא בין דין" אין מפנין את האוצר כתחילה בשבת", שיש לפרשו כאיסור מאיסורי המוקצה 27 לבין ההלכה:" נסרין ששיגמן אע"פ שפין ואע"פ מותקנין מטלטלין אותן" וכו', שעוסקת בדיני טלטול נסרים שהתקינם לעשיית כלים. לכן קרוב יהיה לומר כי גם האיסור בתוספתא דילן על רדיית התבן כדרכה בחול אינו קשור כלל לא לקטגוריה הקרויה מאוחר יותר" עובדין דחול", ולא לחששות שסביב מלאכת בונה, אלא רק לעובדה שתבן זה שבקופה מוקצה הוא. ונראה כי המדובר כאן הוא בקופה המאוחסנת בבית האוצר, שנאסר קודם לכן בתוספתא לפנותה, אלא לצורך מסויים(" כדי שיהיה נכנס ויוצא"), והתוספתא באה לפתוח פתח להיתר נוסף של" לצורך", והפעם לצורך התקנת החצר שנתקלקלה במי גשמים. ועל פי זה תבואר גם ההסתייגות מהרדייה כדרכה בחול, שכן מדובר כאן בטלטול

מוקצה שהותר רק לצורך מסויים, משום כך גם הוטלה הגבלה על אופן השימוש בתבן זה לרדייה. בין כך ובין כך, נוכל לסכם את עיוננו בדין רדיית התבן בכך, שהן בתוספתא והן במקבילותיה לא נמצא

הכרח לפרש את הסיומת:" לא( יעשה פעולה פלונית) כדשע"ב" כפסוקית המכילה סיבה. אבל רש"י שם בד"ה לא בסל ולא בקופה" מוסיף:" כדרך חול". בכך נראה שרש"י רוצה להסב את תשומת לב הלומד לכך שהלכה זאת שייכת לקטגוריה של איסורי" דרך חול". כלומר, לקבוצת הפעולות שנאסרו מחמת היותן פעולות סקולאריות, שאם לא כן לא מצאנו בדבריו כל תוספת משמעותית על מה שנאמר כבר במפורש בברייתא עצמה.

מנין למד זאת רש"י?

28

ובכן נדמה שאין להטיל ספק בכך כי מקורה של קביעה זאת מונו בלשון המקבילה שבתוספתא, המשתמשת בסיומת( החסרה בברייתא שבבבלי)" כדרך שעושה בחול". אין לפקפק בכך שרש"י הסיק מפסוקיות" כדשע"ב" על שייכות ההלכה, אשר בה נזכרת פסוקית זאת, לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", שכן כך אנו רואים בברור גם במקורות אחרים בפירושיו. 29

26 אף שהר"ש ליברמן בתוכ"פ לשבת עמ' 31-32 פירש שכל הסוגיה בירושלמי שם דנה בקטגוריית האיסורים של" עובדין דחול", הרי המקור לכן לדעתו( ומה שהביאו לחשוב כך, כפי הנראה) היא העובדה שבברייתא שלנו הסיומת הינה" כדשע"ב", שנתפרשה לו כציון קטגוריאלי, מחזקת את דברינו שלנו, כמדומה, דוקא העובדה שכל הסוגיה בירושלמי נסמכת למשנת " בוזקין מלח על גבי כבש"( היתר הנמנה שם בין ההיתרים המיוחדים בשבת במקדש), שגם לדעת הר"ש ליברמן אין כנראה עירעור על כך שאיסורו במדינה הינו משום בונה, ואם נרצה לומר כר"ש ליברמן, לא יובן מדוע נתלתה( גם בירושלמי) דוקא במשנה זאת אותה סוגיה העוסקת לדעתו באיסורי" עובדין דחול"( ושמא, לדעתו, צורפו עניינים שונים אלו רק בגלל הדמיון שבין הפעולות).

27 כפי שביאר אל נכון ר"א גולדברג, פירוש למשנה מסכת שבת, עמ' 319 את דין פינוי האוצר, עי"ש. 28 רש"י עושה שימוש רב בתוספתא בפירושיו ובמסכת שבת בלבד רשומים אצלי י"ד מקומות בהם נזכרת במפורש לשון התוספתא. אך מקומם של הדברים הללו הוא במאמר נפרד.

29 ראה מ"ש ע"כ בפירוט בעמ' 70-72.

- 36.