ולפי דרכנו למדנו מדברי רש"י כי פסוקית" כדשע"ב" שבתוספתא דילן נתפרשה לו בדרך נוספת שלא הכרנו עדיין, ועל פי קריאה שלישית זאת פסוקית" כדשע"ב" זאת גם מכילה רמז לסיבה. הדגש בקריאת פסוקית זאת צריך להיות לפי זה על המילה" חול", המציינת לא רק לעובדה, הניטרלית מבחינה ערכית, כי בדרך מסויימת זאת נעשית הפעולה בימי החול של השבוע, אלא טמונה במילה" חול" גם משמעות ערכית ידועה, כמציינת, או לפחות מרמזת, לעובדה, שפעולה זאת אופיה הינו אופי של" חול" ( במשמעות- SECULAR) במובן המנוגד ל"קודש". 30 ופעולות הנעשות כדרכן בחול אסורות.31 מדברי רש"י במקורות האחרים גם משמע, כפי שיבואר בהמשך, כי אין מדובר בפסוקית זאת רק על נתינת טעם פרטי לאיסור מסויים זה שלפנינו, אלא על שיוכו לקטגוריה שלמה של איסורים המכונה איסורי" דרך חול", או איסורי" עובדין דחול". לעומת זאת, בדרכים הראשונות שהצענו להבנת פסוקית זאת ראינו בפסוקית" כדשע"ב" תיאור אופן ( כתיאור אופן עצמאי, או כאיבר נפרד בתוך תיאור האופן השלם שבמשפט) שהסיבה לאיסור אינה כלולה בו. הדגש בקריאת פסוקית זאת היה על המילה" דרך", ופסוקית זאת כוונה לומר כי דרך זאת הדרך שבה פעולה זאת נעשית בימי החול(== WEEK DAYS)[ ולפי זה, אין למילה" חול" כל משמעות ערכית]

- אסורה.

-

נסכם את ההצעות הפרשניות שהעלינו כאן למשפטי" כדשע"ב":

( א) הפסוקית" כדשע"ב"- תפקידה תיאור אופן מקביל ושוה לתיאור הקודם לו במשפט.

( ב) הפסוקית" כדשע"ב"- תפקידה המשך תיאור האופן הקודם, ומטרתה להגביל את האיסור הנזכר אך ורק למעשה שכדרכו( כדרך שעושה בחול). פסוקית זו באה לומר כי האופן שבו נאסרה הפעולה הנזכרת הינו כדרך חול( במובן WEEK DAYS) בלבד.

( ג) המילה" חול" בפסוקית" כדשע"ב" טעונה( בנוסף לציון האופן) גם ברמז, המלמדנו על טעם ההגבלה הנ"ל: כדי שלא יעשה בשבת מעשה בעל אופי סקולארי( או, אם תמצי לומר כרש"י: יש בה ציון לקטגוריה הלכתית מוכרת הכוללת איסורים רבים כאלו). 32

יש לשים לב לכך שדרך( ג) נשענת לפי הבנתה הפשוטה על דרך( ב), ואומרת כי מכיון שפעולה זאת הינה שייכת לקבוצת האיסורים שנאסרו בשבת ויו"ט משום" דרך חול" הרי שאסור לעשותם, אך ניתן

30 תופעה זאת מכנים הגלשנים, חוקרי הסמאנטיקה והסטיליסטיקה( חקר הסגנון): מטען סמאנטי נלווה. לשם דוגמא, למילה " גבר" יש בלשון העממית המדוברת קונוטאציה של אומץ והעזה, קונוטאציה זאת" משתלטת" על השימוש במילה זו ברובד העממי, ומוסיפה לה מטען ריגשי נלווה מעבר למשמעותה הדנוטאטיבית. דאה על כך: רפאל ניר, סמאנטיקה עברית- משמעות ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ט, יחידות 1-3, עמ' 74-76; גביע צרפתי, סמנטיקה עברית, ירושלים, תשל"ח, עמ' 41-45.

31 לגישה כזאת השוה הנאמר בזוהר, ח"ג, צ"ז, ב' על כך. וראה גם תקוני זוהר, תיקון כ"א, נ"ז, ב'" וצריך לשנות שבת מיום חול בכל" וכו' וראה י' תשבי, משנת הזוהר, ח"ב, ירושלים, תשכ"א, עמ' תצ"ז. והשווה לכך את דברי הרמב"ם באיגרתו, להלן עמ' 83, ולהלן עמ' 188-189.

32 יש להעיר כי אין מרחק דב בין הקביעה שמדובר בפסוקיות אלו בנתינת טעם ובין ההנחה של רש"י, אותה נציג בהרחבה בהמשך, כי מדובר בקטגוריה מיוחדת של איסורים, שכן נתינת טעם מיוחד לאיסור ממילא יוצרת קבוצת איסורים נפרדת שרק כלפיהם מכוון טעם זה.

- 37-