הר"ש ליברמן בתוכ"פ 37 מפרש( לטענתו שם, דבריו אלו יש להם מקור בירושלמי הנ"ל וברמב"ם בהלכות שביתת יו"ט ספ"ד): 38" לכל שכונה ושכונה בפני עצמה, אבל לא לכל עניי העיר בב"א(= בבת

אחת), כדי שלא לעשות כעובדין דחול".

ותפס אם כן את שיטת הפירוש האחרונה( ג) כעיקר.

אך אפשר לקרוא סיומת זאת כמכוונת לענות אך ורק על השאלה כיצד לא יגבו ויכריזו ביו"ט אותם גבאי צדקה, כשהתשובה לכך היא:" כדרך שגובין ומכריזין בחול". בדיוק כפי שראינו בדוגמאות שלעיל," כדרך שהרופאים עושין" וכד'.

אמנם נתקשה כאן לפרש כדרך( א), שכן לפי הבנה זאת נאסרה בכל דרך שהיא הגביה וההכרזה ביו"ט, ובאמת בסיפא נאמר כי" גובין בצנעה" וכו', אך אין שום מניעה להסביר תוספתא זאת כדרך( ב), ועל פי זה ישנה כאן דרישה לשנות בפעולות הגביה וההכרזה מדרך חול.

המעיין יוכל להבחין כי- שלא כדעת הר"ש ליברמן- נוסח הברייתא שבירושלמי הנ"ל אינו מחייב פרוש שונה מדרך( ב) שאנו מציעים כעת לתוספתא.

( 2) שבת י"ג,( י"ד), י"ז:

" מטלטלין את המקבת ואת המפסלת ואת המקדח ואת קשתנית 39 לא יכה במקבת על

גבי מפסלת ולא יקדים בקשתנית כדרך שעושה בחול".

אין לתוספתא זאת מקבילות בתלמודים.

מפסלת זאת מצטיירת לבעל ה"מנחת בכורים" שם כמין קרדום(= מלשון פסילה) שחוצבים בו אבנים מן ההר, והמקבת לדעתו היא פטיש(=" האמער") שלאחר החציבה מכים באבן ליישרה באמצעות פטיש זה. על פי זה הוא מפרש, שטעם האיסור להכות במקבת ע"ג מפסלת הוא משום מלאכת מכה בפטיש. אך מציע אפשרות נוספת שאין בסיתות זה גמר מלאכה, ולכן אין איסורו משום אחת מן המלאכות אלא גזירה משום השמעת קול, כך, לדעתו, יובן יפה יותר מיקומה של תוספתא זאת דוקא כאן לאחר שנאסר קודם לכן להשמיע קולות לתינוק(=" אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת"). ברם, עדיין אין ברור מדוע לא נאסר סיתות זה מן התורה מטעם מלאכת בונה( אף שאפשר לומר כי אין בסיתות זה משום מכה בפטיש מכיון שאין מדובר על גמר מלאכה ממש), ויתירה מזאת: מדוע נאסר כאן רק להכות במקבת ע"ג מפסלת, הלא גם סיתות במפסלת לבדה כרוך באיסור בונה?

38 וז"ל שם:"... וגבאי צדקה גובין מן החצרות ביום טוב, ולא יהיו מכריזין כדרך שמכריזין בחול, אלא גובין בצנעה ונותנין לתוך חיקם ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה"

39 העתקתי משפט זה ע"פ נוסח כי"ע, כי"ל וקג"ן שבשנו"ס במהד' ליברמן שם עמ' 63, ולא כנוסח שהועתק שם בפנים ע"י ליברמן מכי"ן כיון שהוא עצמו בתוכ"פ כותב כי ההגיון נותן שיש ללכת אחר רוב הנוסחאות כאן. אבל בדפו' ובכי"ו:" אין מטלטלין לא את המקבת ולא את המפסלת ולא את המקדח ולא את הקשתנית" וכו'. אמנם שתי הנוסחאות זקוקות להסבר. לנוסח הדפו' וכי"ו קשה( כפי שהעיר כבר ב"שיירי המנחה" כאן): אם אתה אומר ברישא ש"אין מטלטלין את המקבת" וכו' איך אתה אומר בסיפא" לא יכה במקבת ע"ג מפסלת", הלא אסדת קודם לטלטל מעיקרא את המקבת? ונראה משום כך כי יש לומר לגרסה זאת שברישא נאסר לטלטל כלים אלו בסתם והסיפא מתירה לטלטלם לצורך גופם, וראה מ"ש להלן בשם התוכ"פ. להסבר זה נזדקק גם לפי נוסח שאר כתבי היד, שכן ברור שאין התוספתא מתירה לגמרי ברישא טלטול כלים אלו שרוב תשמישם הוא לפעולות אסורות בשבת.

- 39-