" חבילי איזוב הסיאה והקורנית שהכניסן לעצים אין אוכל מהן בשבת. למאכל בהמה אוכל מהן. קוטים קוטים 45 ואוכל, ובלבד שלא יקטוס בכלי. מולל 46 ואוכל ובלבד שלא ימלול ביד 47 דברי ר' יהודה, וחכמים אומ' מולל בראשי אצבעותיו ואוכל, ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שעושה בחול" וכו'.

תוספתא זאת מובאת רק בבבלי( שם, קכ"ח, א'), ובלא שינויים משמעותיים. ניתן לראות בפסוקית המסיימת כאן תיאור אופן מקביל ל"לא ימלול", או תיאור מקביל ל"הרבה", ושניהם כדרך( א) שהצענו לעיל. 48

( 4) שם, שם, ט"ז:

" המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי. המולל מלילות מערב יום טוב, מנפח בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה 49 כדרך שעושה בחול".

מלילות הן שיבולים שגרגריהם רכים ועדיין ניתן לאכלם חיים. 50 ובתוספתא נאמר כי מי שמללם מערב שבת יכול לנפח: 5 על יד על יד 52 ולאכול, ובלבד שלא ינפח בקנון תמחוי, המולל מלילות מערב יום טוב 53

45 בדפו"ר של התוספתא ובכת"י ערפורט ולונדון" קוסם"( פעם אחת).

46 פעולת המלילה היא החיכוך של גרגרי החיטה בין האצבעות כדי להפריד מהם את המוץ. ראה א' בן יהודה, מילון הלשון העברית, ח"ד, עמ' 3053. ובמילונו של יסטרוב, ח"ב, עמ' 792. וראה להלן הע' 50.

47 בכי"ע:" ובלבד שלא ימלול בכלי", וכ"ה בבבלי שבת, קכ"ח, א'. וראה תוכ"פ שם עמ' 237. 48 גם מהעתקת ברייתא זאת בבבלי אין כל ראיה נגד דברינו.

49 לספרות הריאליה העוסקת בתיאור כלים אלו: לקנון ראה: רע"ב פוזנר, סיני, נ"ו, עמ' רצ"ב- רצ"ד; ר"י בראנד, כלי החרס בספרות התלמוד, ירושלים, תשי"ג, עמ' תקל"ט. לתמחוי ראה: בראנד, שם, עמ' תקל"ט- תקמ"ג. לטבלה ראה: שם עמ'

קפ"א- קפ"ו; שם, עמ' תכ"ט. לכבדה שם עמ' שי"ט. לחיקו שם, עמ' ש"ס, והע' 273 א, וכן שם עמ' תקל"ט הע' 13.

50 כך מפרש רש"י בביצה י"ב, ב' ד"ה מלילות. ושלא כרמב"ם בפיה"מ למעשרות ד', ה':" ונקראים השבלים המהבהבות באש מלילות", וראה ר"י פליקס," החקלאות בא"י בתקופת המשנה והתלמוד", עמ' 173 והע' 39-40.

51 פירש בערוך ערך" נף" בשם י"א:" מנפח בפיו שילך הקליפה מלשון ויפח באפיו". וכך גם מסתבר, ראה פליקס שם. אך לפירושו הראשון של הערוך מנפח הוא המנענע מיד ליד להסיר הקליפה(" מנפח" מלשון נפה). על פי זה כתב ר"ש ליברמן בתוכ"פ כאן בעמ' 240 כי וה"ג( באוצר הגאונים, חלק הפירושים, עמ' 30) והר"ח( שבת ע"ד, א') שכתבו כי אם נטל אדם

אוכל שיש עליו פסולת וניפחו בפיו חייב משום זורה, פירשו" מנפח" בפירושו הראשון של הערוך.

52 במקבילה בבבלי שתובא להלן:" המולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד ליד ואוכל" ורש"י שם העיר:" גבי שבת גרסינן מיד ליד וגבי יו"ט גרסינן על יד על יד"( בכתי"מ מופיע" על יד" פעם אחת בלבד, אבל נראה שזו ט"ס, עי"ש בדק"ס). ר"י קארו בב"י, או"ח, סימן שי"ט, ד"ה" אין מוללין" פירש" הא דתני מנפח מיד ליד הכי קאמר מיד לאותו יד עצמו ינפח"( ועי"ש במה שדן בדברי הטור). ו"על יד על יד" הינו ביטוי שפירושו מעט מעט. ראה, למשל, בבלי שם קמ"ג, ב':" ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל", ובלשון המקבילה בתוספתא, שם, ט"ז,( י"ז), ט':" פירות שנתפזרו מלקט אחד אחד ואוכל". וראה, למשל, הברייתא בבבלי, ב"ק, פ', א':" ת"ר רועה שעשה תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד" וכו', ודאה מ"ש לעיל עמ' 29, הע' 165. אמנם בתוכ"פ שם ציין כי בכל נוסחאות התוספתא כאן ובמקבילה בביצה א', כ' הגירסה לגבי שבת היא" על יד על יד" גם כן, ושלא כמש"כ רש"י, וכן גירסת ר' ישעיה הראשון בביצה שם, שאף בבבלי כתוב בכל הספרים" על יד על יד", ובאמת אין חילוק בין שבת ליו"ט ובשניהם מנפח מעט מעט( אלא, כמפורש בתוספתא, שביו"ט מנפח גם בקנון ותמחוי).

53 אבבבלי ביצה י"ב, ב' מנסה אביי להוכיח מכאן כי פעולת המלילה אסורה ביו"ט עצמו. ודבריו נדחים בטענה כי" איידי דתנא

רישא מערב שבת תנא סיפא נמי מערב יום טוב".

בבמתי י"ב, 1-8, מובא מעשה בתלמידיו של ישו שרעבו ביום השבת וקטפו מלילות וישו הגן עליהם מפני טענות הפרושים. אבל נוסחים אחרים של מסורת זו גורסים כי אותם תלמידים דק פרכו מלילות בשבת. בהקשר זה העלו ש' ספראי וד'

- 41-