מותר לנפח ביו"ט בקנון ותמחוי, אבל לא בטבלה נפה וכברה כדשע"ג, דהיינו, ניפוח בטבלה בנפה

ובכברה.

במשנה ביצה, א', ח':

"... בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה".

ר"ח אלבק( בהשלמות לביצה, שם) שת ליבו לדמיון הרב שבין התוספתא דילן למשנה שם, ומשום כך הסיק בפירושו למשנה שם כי מקור האיסור לברור בטבלה נפה וכברה הוא משום שפעולה זאת" דרך חול" היא, כמפורש, לפי דעתו, בתוספתא שלנו לענין מלילות. ואם נקבל דעתו, הרי תעלה השאלה מדוע אין מופיע הנימוק(- כדעת אלבק)" כדשע"ב" במשנה בביצה שם. 54

וגם כאן נציע, כאלטרנטיבה פרשנית, לומר, כדרך( א) כי בתוספתא הסיומת" כדשע"ב" הינה פסוקית אופן שאינה כוללת טיבה ומקבילה לתיאורי האופן הראשונים" בטבלה"," בנפה", ו"בכברה". וכאילו יש לקרוא: המולל מלילות מערב יום טוב מנפח בקנון ובתמחוי אבל לא( מנפח) כדשע"ב. 55

( 5) שם, ט"ז( י"ז), ח':

" מקנחין בזנב הסוס ובזנב הפרה ובזנב שועל ובמפה של קוצין ובסיער של שועין, ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה 56 כדרך שעושה בחול".

גם כאן אנו מציעים לפרש את הסיומת" כדשע"ב" כפסוקית אופן שאינה כוללת סיבה. התוספתא באה לענות על השאלה כיצד אין לקנח, ועונה בשני תאורי אופן מקבילים:" לא יקנה בידו במפה" ו"לא יקנח

כדשע"ב".57

( 6) שם, י"ז( י"ח), ו':

" מונה אדם את ארתיו[ אורחיו כמה בחוץ וכמה בפנים, וכמה מנות צריך להתקין להן,

מן הכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מן הטבלה ולא מן הפנקס כדרך שעושה בחול". מתחילה ראוי היה לעמוד על טיב היחסים שבין תוספתא זאת למקבילותיה. 1) במשנה שם כ"ג, ב':

פלוסר את דברי ההלכה המתירה בשינוי מלילה זאת. ראה על כל זה: ש' פינס, היהודים הנוצרים במאות הראשונות של הנצרות, בתוך דברי האקדמיה הלאומית הישראלית, כרך ב', ירושלים, תשכ"ט, עמ' 214 והע' 255-256; מ' קיסטר, תלישה בשבת והפולמוס היהודי- נוצרי, בתוך מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ג',( ג'), ניסן, תשמ"ד, עמ' 349-366 והע' 14-15

שם.

,

54 א) ועוד יש לתוספתא זאת שתי מקבילות: האחת, התואמת לחלוטין כמעט, היא בתוספתא ביצה א', ב', והשניה הברייתא בבבלי י"ב, ב' המצוטטת ע"י אביי:" המולל מלילות מערב יום טוב למחר מנפח על יד על יד ואוכל אפילו בקנון ואפילו בתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בגפה ולא בכברה". גם בבבלי חסרה איפוא הסיומת" כדשע"ב". בעל דרכו של עורך המשנה כאן ראה עוד להלן עמ' 45-47 והע' 77.

55 אברם, השוה רש"י בביצה שם בד"ה" מיד ליד".

בקשה יהיה לקבל כאן את דרך הפירוש( ב) שכן מראשיתה של הסיפא" מנפח בקנון ותמחוי אבל לא" וכו' משמע קצת כי מגמתה היא להתיר לגמרי בקנון ותמחוי ולאסור לעומת זה לגמרי בנפה וכברה.

56 כלומר בידו במפה( ראה תוכ"פ, שם, עמ' 269).

57 ושוב, קשה יהיה לפרש כדרך( ב), כי נאסר כאן אך ורק לקנח בידו במפה כדרך חול, והותר לעשות זאת בידו במפה בצורה

משונה.

- 42-