מסתברת מבין שאר האפשרויות. וזאת מכמה טעמים:

I. על הראשון שבהם כבר הערנו לעיל: מעיון בכל שאר מקורות התנאיים הכוללים את הצירוף" כדרך ש" ראינו כי לא נמצא שימוש בפסוקיות אלו כציון לסיבה, אלא כציון אופן.

II. אין במקורות התנאיים, ככל הידוע לי, ציון סתמי לקטגוריה של הלכות. רק בשעה שניטש ויכוח בין התנאים על צדדי האיסור הנוגעים לפעולות אלו או אחרות ודרגת חומרתם, וישנה נפקותא הלכתית ברורה לענין הנדון, רק אז מוצאים אנו כי התנאים נזקקים לסיווג הקטגורי, המציין לאיזו קבוצת איסורים שייכת פעולה זאת. עניין זה מצריך אמנם מחקר עצמאי ומקיף שאין כאן מקומו, אך ברצוני להדגים את דברי מן הקטגוריה של איסורי ה"שבות".

אין אנו רואים ולו מקור אחד, הן במכילתא דר"י, 73 הן בספרא 74 הן במשנה 75 והן בתוספתא 76 המזכיר את הקטגוריה של" שבות" רק לשם ציון העובדה שדין מסויים שייך לקטגורית איסורים זאת. כל ההזכרות של המונח" שבות" במקורות הללו הינן אך ורק כאשר נצרך איזכור זה כדי להבדיל קטגוריה זאת לקטגוריה אחרת של איסורים או חיובים. דוגמה אחת לכך ממשנת שבת י', ו':

" הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת ר' אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות".

וכל המעיין במשנת שבת יוכל להווכח: בכמה הלכות מרובות לא נזכר במסכת זו שחייבים עליהן חטאת( ורבים מהן- גם אם לא נרצה למנות את כולן- נמנות אכן בקטגוריה של איסורי השבות) ואין נזכרת בעניינן כלל העובדה הבסיסית שאיסורן הוא משום" שבות"!

משום כך תמוה ביותר יהיה, לדעתי, להניח, כי דוקא לענין הלכות אלו בתוספתא ובברייתות שבבבלי התעוררו העורכים להוסיף ציון המשייכם לקטגוריה זו של הלכות(=" עובדין דחול", כלשון חלק מן הראשונים). III: הערנו כבר על כך שבמקבילות המשנאיות של משפטי" כדשע"ב" שבתוספתא ובברייתות שבתלמודים חסרה באופן עקיב הפסוקית" כדשע"ב". 77

בג' דרכים ניתן להסביר תופעה זאת:

הוסברו ע"י פרשניהם כאילו נקטו גם הם בדרך הפירוש, שהפכה בשלב מסויים להיות הדומיננטית יותר-( ג).

73 ראה ר"ב קוסובסקי, אוצר לשון התנאים שם, ד', ע'" שבות" עמ' 1204.

74 ראה הנ"ל לספרא עמ' 1687, ובספרי לבמדבר ולדברים כלל לא נמצא ערך זה. 75 הנ"ל, אוצר לשון המשנה, עמ' 1204.

76 ח"י קוסובסקי, אוצר לשון התוספתא, ז', ע'" שבות", עמ' 341.

77 כך ב: א. משנה ביצה א', ח':" בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה", וכנגד זה התוספתא לעיל מקור 4( ושם הבאנו את דברי ר"ח אלבק בענין זה). ב. משנה שבת כ"ג, ב': מונה אדם את אורחיו וכו' מפיו אבל לא מן הכתב", וכנגד זה התוספתא שם מקור 6. ג. משנה ביצה ה', ב':" ואלו הן משום שבות... ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין", וכנגד זה התוספתא שם מקור 7. ד. משנה שבת כ"ב, א':" חבית שנשברה מצילין... ובלבד שלא יספוג", וכנגד זה הברייתא בבבלי שבת קמ"ג, ב':" תנא לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה בדרך שהוא עושה בחול"( אלא ששם יתכן שתוספת פסוקית הסיום בבלית היא, ראה ע"כ להלן בעמ' 47-48). ה. משנה שם, כ"ב, ו':" סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין" וכו', וכנגד זה הברייתא בבבלי שבת קמ"ז, ב':" ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".

- 46-