המקור השלישי שאומרו ר' מתניה בן הדור החמישי אין לנו ראיה לשימוש הא"י בדורו בפסוקיות אלו כדרך( ג). כך שלמסקנה, אין ברור ממקורות הירושלמי אימתי נוכל לסמן מבחינה כרונולוגית כי לפנינו שימוש חד משמעי בפסוקיות" כדשע"ב" כפסוקיות המכילות סיבה.

המקורות האמוראים: בבלי

( 1) שבת פ"א, א':

" אמר רבא 25 אסור למשמש 26 בצרור בשבת כדרך שממשמש 27 בחול. 28 מתקיף לה מר זוטרא ליסתכן? 29 כלאחר יד". 30

על פי הסבר רש"י לדיון שם ניכר משאלת מר זוטרא כי לא הבין את הסיפא בדברי רבא כפסוקית אופן חסרת סיבה הבאה לומר כי היתר זה, למעשה, הוא אך ורק בשינוי, כדרך( ב), וגם לא כפסוקית אופן המכילה סיבה כדרך( ג), שאלמלא כן הלא היה מובן מאליו שרבא בא להתיר משמוש בצרור בשינוי, שהרי דרך( ג), כפי שהערנו כבר, נשענת לפי הבנתה הפשוטה על דרך( ב) ואומרת כי מכיון שפעולה זאת שייכת לקבוצת האיסורים שנאסרו בשבת ויו"ט משום" דרך חול" אמנם אין לעשותה, אך אתה שומע ממילא מכך כי אם תיעשה פעולה זאת שלא כדרך חול- תותר.

אפשרות אחת היא לומר שרבא( או רבה) השתמשו בפסוקית זו כדרך( א) דלעיל, אך אפשרות אחרת היא לומר כי לפי הבנתו של רבא( או רבה) פסוקית" כדשע"ב" זו הינה כבר פסוקית סיבה שפסוקית האופן התאבנה בה, כלומר פסוקית האופן נעלמה באותו שלב שבו כבר היה מובן מאליו כי מדובר במשפט המכיל ציון לקטגוריה של איסורים, שהפך למטבע קבוע, ואיבד את משמעותו הראשונית כמכיל פסוקית אופן, עד שאין מר זוטרא מעלה כלל על הדעת את האפשרות לפרש משפט זה כמכיל פסוקית אופן, וכמתיר עשיית פעולה זאת בשינוי. 31

25 בכת"י אוקס':" אמר רבה" וכו'.

26 בגליון הש"ס העיד כי גרסת הר"ש( כמוכח מפירושו לטהרות ז', ד') היתה כאן:" לשמש". 27 בדפו' ובראשונים י"ג( ראה דק"ס אות ל'):" שמשתמש". אבל המהרש"ל הגיה בדפו"ר כלפנינו. וכן היה לפני רש"י כפי הנראה מד"ה" למשמש". 28 רש"י שם:" הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות אמרינן להלן בפירקין ממשמש בצרור בנקב והוא נפתח, וקא סלקא דעתך דקאמר ובשבת אסור למשמש כלל כדרך שממשמשים בחול".

29 שם:" דאמר מר( ראה בבלי, ברכות, כ"ה, א' בשם רשב"ג) עמוד החוזר מביא לידי הדרוקן".

30 שם:" האי כדרך דקאמר רבא כדרך הממשמש בחול בלא שינוי, משום השרת נימין, אבל כלאחר יד, כגון האוחז צרור בב'

אצבעותיו שפיר דמי".

אמנם לר"ה, שם, שני פירושים אחרים משל רש"י לדברי רבא: א"אמר רבא לא ימשמש בצרורות בשבת כדי להחליקו שלא ישרטו את בשרו, ונמצא בא לידי כתישה או טחינה, ולא יעשה כדרך שהוא[ עושה ממשמש בחול".

ב)" ויש מפרשין כדי לחכך ולנקות את עצמו כדרך שהוא ממשמש בחול, ואף לא יסתכן בעובי שם(?) טינוף, אלא מתחכך ומתנקה כלאחר יד, שמוצא שינוי מן החול".

שלא כרש"י, שהבין כי משמוש זה הינו פעולת משמוש לזירוז יציאת הצואה, הר"ח מציע כי משמוש זה הוא שפשוף הצרור בן מתנקים, או פעולת הניקוי עצמה. אמנם לענייננו אין, כמדומה, הפרש בין הפירושים הללו.

31 כך הדברים אליבא דרש"י, המסביר כי התקפתו של מר זוטרא היא על כך, שלפי דברי רבא לא יוכלו אנשים להתפנות כלל.

- 56-