" איבעיא להו תלה מאי? 34 אמר רב יוסף תלה חייב חטאת. 35 א"ל אביי 36 אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא 37 הכי נמי דמיחייב? אלא אמר אביי מדרבנן היא, 38 שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". גם כאן משמש בפשטות" כדשע"ב" בפי האמוראים כפסוקית סיבה. הסיבה שנאסרו פעולות אלו היא ( כדי)" שלא יעשה כדשהע"ב". 39 כאן גם מפרש אביי כי קטגוריה זאת הינה של איסורים מדרבנן.

כאן נחלקו אמוראים בירושלמי כ', א'( י"ז, ג'):" ר' חייה בשם ר' יוחנן: הנוטע אוהלין חייב משום בונה. א"ר זעירא אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת". גם כאן אנו רואים כי נטייתם של אמוראים ראשונים היתה לפרש את חיובי המשנה באיסורי תורה, ושלא כתלמידיהם, שנטו לפרשם כאיסורי חכמים. כך גם יוצא מן הסוגיה שם קל"ח, א' הדנה בשאלה" שימר מאי" שלדעת רב כהנא[ קשה לדעת איזה רב כהנא זה, אם הוא בין הדור הראשון( אלבק, מבוא לתלמודים, עמ' 174), השני( שם, 203) או השלישי( שם, 295). אך יתכן שהוא בן הדור השני שהיה בישיבת רב הונא( חולין קי"א, ב') ושם פגש ברב ששת שישב לפני רב הונא( ראה כתובות ס"ט, א', ב"ב פ"ה, ב' וב"מ ע"ב, ב') וכך דרש שם בפירקא( יבמות ס"ב, ב')] חייב חטאת, ולדעת רב ששת, בן הדור השלישי, איסורו מדרבנן, בויכוח שנערך אח"כ על דברים אלו יוצא רב יוסף להגן על רב כהנא לחייב חטאת ואביי משיב לדחות דבריו. וראה גם בסוגיה הבאה שתעלה לדיון(- 3), וגולדברג פירוש למשנה מסכת שבת, עמ' 345 הע' 1 שתולה זאת בהעברה, ואין הכרח, מכל המקורות הללו ניכרת מגמה( שבדיקתה היסודית מצריכה מחקר עצמאי, וכאן אנו מצביעים, לפי דרכנו, רק על כמה מקורות הנראים כנוטים לאשש זאת) של אמוראים מאוחרים יותר להעמיד איסורים אלו כאיסודי חכמים ולא כאיסורי תורה. 36 בכתי"מ חסרות המילים" א"ל אביי",

37 תלה כלי קטן במגוז, כמו שפירש רש"י שם. סיכתא היא יתד קטנה שהיו נועצים בכותל כדי לתלות עליה כלים, ובעיקר כלים קטנים שבמטבח, משום כך משמש הביטוי" אנן כי סיכתא בגודא"( שם, עירובין נ"ג, א') כרמז לדבר פחות ומזולזל, ראה ש' קרויס, קדמוניות התלמוד, כרך ב', ח"א, ת"א 1929, עמ' 81.

38 בכתי"מ:" אלא אמר אביי שלא יעשה" וכו'. אבל השווה לנוסח הדברים בסוגיה הבאה שתעמוד לדיון בדברינו להלן(= 3). 39 כך נראים הדברים לכאורה מפשטות סוגיה זאת, וכך מבואר בדברי רש"י על הסוגיה כאן בד"ה אלא ובדף קל"ט, ב' ד"ה מערים. אלא שלא כל הראשונים פירשו סוגייתנו באופן זה.

הרמב"ן בחידושיו לשבת שם ד"ה אלא( מהד' ר"מ הרשלר עמ' תנ"ג- תנ"ג) מפרש שלא כרש"י:" אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול- פרש"י ז"ל דלאו משום אוהל ארעי הוא, אלא שלא יתקן לשמור(= לשמר) בקביעות כחול... ול"ג דאביי משום אהל ארעי אסר לה, ומשום דא"ל רב יוסף חייב חטאת אמך איהן דליכא, אלא שבות בעלמא, היינו עובדין דחול..." וכו'.

דברי הרמב"ן הללו החלוקים בעניין פעוט לכאורה על דברי רש"י, רומזים בעצם ליסוד" רמב"ני" חשוב, שנעמוד עליו להלן בפרק ד'. הרמב"ן, בהתאם לדבריו בפירושו לתורה בויקרא כ"ג, כ"ד, מבין כי הקטגוריה של איסורי השבות כוללת כל אותן פעולות שאינן אסורות מחמת היותן מלאכות או תולדות, ואיסורם נובע רק מחמת היותן פעולות סקולאריות, מה שיוצר זיהוי ברור בין המונחים" שבות" ו"עובדין דחול". ומשום כך הוא מבין כי אותה הגדרה של אביי כאן לאיסורי" דרך חול"- כוונתה בעצם לקטגוריה של איסורי ה"שבות". וראה עוד ע"כ בפרק הנ"ל, עמ' 154-188. זבאשר לעמדת הרמב"ם, הרי הוא אינו מקבל כלל את ההבנה הפשוטה אותה הצענו כאן לדברי אביי, הוא שולל קיומה של קטגוריה הלכתית הקרויה" עובדין דחול", ראה ע"כ להלן בעמ' 75-94, משום כך הוא מנמק בהלכות שבת כ"א, י"ז, את טעם

,

האיסור לתלות את המשמרת" שמא יבא לשמר".

ברם, ראה שם את דברי ה"מגיד משנה", שנראה מדבריו כי אינו מבחין בין פירושו של רש"י לפסקו של הרמב"ם. אך מצאתי כי כבר עמד על הבחנה זאת שאני מציע כאן חד מן קמאי, הר"ח בנבנשת שכתב בספרו כנסת הגדולה, חלק או"ח, על הטור שם, סימן שט"ז( במהד' ירושלים, תשכ"ב, עמ' קע"ב) כך:"... אבל הרמב"ם ז"ל כפי הנראה רות אחרת עמו, שהוא מפרש מאי דמתרץ אביי מדרבנן היא כדי(!) שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, שבא לומר שאין הטעם באיסור תליית המשמרת מפני שהוא עושה אוהל כדי שנלמוד ממנו איסור לתלות כוזא בסיכתא, אלא איסור תלייתה מדרבנן כדי שלא יעשה מלאכה שיבא לשמור(= לשמר) בה כדרך שהוא עושה בחול, ואיסור זה לא שייך בתליית הכוזא בסיכתא... וכן מצאתי לו באגרותיו סימן ל"ט שפירש כמו שכתבתי. ותמהני מה"ה ומרבינו ב"י ז"ל שלא עמדו בזה".

אמנם יש להעיר כי בדבריו החשובים הללו אין בעל" כנסת הגדולה" מבחין כי בעל הפלוגתא הגדול של הרמב"ם, שהשפעתו העצומה במקרה זה על הפרשנים והפוסקים היא זו שדחתה לגמרי את ההבנה אותה הציע הוא עצמו במקרה זה לדברי הרמב"ם- הוא רש"י, והוא מייחס לרש"י את הדעה שהאיסור לתלות את המשמרת הוא משום אהל( כתוס' שם ד"ה כסא).

- 58-