( 3) שם, ק"מ, א': " איבעיא להו שרה מאי? 40 תרגמא רב 41 אדא נרשאה קמיה דרב יוסף 42 שרה חייב חטאת. א"ל אביי אלא מעתה שרה 43 אומצה במיא הרי נמי דמיחייב? אלא אמר אביי: מדרבנן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".

לדעת אביי שריית תרופה או תבלין מאכל בפושרין אינה איסור תורה, 44 ולא נאסרה אלא מכיון ש"דרך חול" היא.

כאן שוב, כבדיון הקודם, 45 בפי אביי" כדשע"ב" הינו ביטוי המציין לקטגוריה של איסורים שנאסרו מדרבנן משום היותם" כדרך חול".

( 4) הבאנו לעיל בפרק הדן על משפטי" כדשע"ב" שבתוספתא 46 את לשון התוספתא שבת י"ז,( י"ח), כ"ה: " המשמר זרעים מפני עופות ומקשאות מפני היה משמר כדרכו שבת, ובלבד שלא יספק

ולא ידקד ולא יטפיח כדרך שעושה בחול".

ובבבלי עירובין ק"ד, א' נוסח הברייתא המקבילה שונה אך במעט:

" המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול". ובגמרא שם שואלים לטעמו של האיסור, ומשיב רב אחא בר יעקב:" גזירה שמא יטול צרור". 47

וראה מ"ש הרא"ם אלפנדרי, יד אהרן, איזמיר, תפ"ה, על טור או"ח שם. והשו"ע שם ס"ט פסק:" משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן... חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה". וראה דברי הגר"א המוקשים, בביאורו שם ס"ק י"ח( ד"ה" משמרת"), המזהה בין שיטת הרמב"ם לשיטת בעלי התוס' הנ"ל[ וראה שם דמשק אליעזר( לנדא) על אתר, ור"ב וקובר ור"מ גרינברג, ברכת אליהו, ח"ה, ירושלים, תשמ"ה, עמ' קמ"ד. קמ"ז, הע' 4-5]. 40 השאלה מתייחסת למשנת המסגרת בה נאמר כי" אין שורין את החלתית(= מין ירק שמשתמשין בו לתבלין ולרפואה Asa Foetida. תוכ"פ עמ' 265) בפושרין". ההדגשה על" בפושרין" במשנה באה לדעת ר' ינאי( בבבלי שם) כדי להוציא מדעת הת"ק בתוספתא( ר"מ כנראה, ראה א' גולדברג, פירוש למשנה שבת, עמ' 349) שאוסר כל שרייה של חלתית בשבת, ובאה להתיר בצונן.

41 בכת"י אוקס':" תרגמא אדא" וכו'

42 בכתי"מ:" דרב הונא" וראה דק"ס אות ע' שכתב כי גרסת הדפוס היא הנכונה, וכנראה נסמך על כך שמצינו את רב יוסף ואביי חולקים בנוסח דומה לכך גם בסוגיה הקודמת( 2), וגם בדף קל"ת, א' בענין" שימר מאי"( וראה מ"ש בעמ' 58 הע' 35). 43 בכתי"מ:" שדא", ובכת"י אוקס':" תרא".

-

44 לא התברר לי משום איזו מלאכה מחייב כאן רב יוסף, ולא מצאתי מי מן המפרשים שעמד על כך. ושמא דאה רב יוסף בשריית החלתית מלאכת" מעבד" שמצינו אמוראים( רבה בר רב הונא, שם, ע"ה, ב') הסבורים כי יש להחילה גם על עיבוד אוכלין.[ יתכן גם שרב יוסף ראה את שריית החילתית כמלאכת בישול(= אופה) שהוגדרה לו כהכנת המאכל לאכילה, ולאו דוקא ע"י חום, פקפוקים בשאלה זאת אם לצורך מלאכה מבשל נדרש דווקא שמוש בחום- מופיעים אפילו בין פוסקים אחרונים. ראה: פרי מגדים, אשל אברהם, או"ח סימן שי"ח סקל"ז; ר"י מאלצאן, שביתת השבת, מלאכת מבשל, אות ל"א ב"באר רחובות"; כלכלת השבת לד"י ליפשיץ( הנדפס ב"פתיתה ראשונה" לפירושו למשנה" תפארת ישראל") מלאכת אופה, ד"ה המתיך; ד"י נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, מהדורה חדשה, ירושלים, תשל"ט, עמ' כ"ה בהערה קע"ג]. 45 לאה מ"ש לעיל בסוף הע' 35 בשם ר"א גולדברג. 46 עמ' 44-45.

47 רש"י:" ויזרוק לרה"ר להבריח העופות"( ושמא לפ"ז היה ראוי לשער כי הגירסא הנכונה תהיה:" שמא יטיל צרור"). וראה הע' 31 לעיל.

- 59-