דברי רב אחא בר יעקב אלו משמשים עילה לבעל הסוגיה לדחות את הדעה שהועלתה קודם כי הטעם לאיסורי הברייתא הוא משום הולדת קול. וכאן הלא רואים אנו בברור כי אין הסיומת המפורשת" כדשע"ב" מונעת מרב אחא בר יעקב להציע טעם של" גזירה שמא", 48 הרי שעלינו לומר כי אין הוא רואה כל סתירה בין הסברו של רב אחא בר יעקב לבין סיומת זו. וזאת, כפי הנראה, משום שהוא מפרש סיומת זאת כפסוקית אופן טהורה שאינה כוללת סיבה וכדרך( א) או( ב). רב אחא בר יעקב אינו רואה איפוא במשפטים אלו ציון לסיבת האיסור שהרי הוא ממציאו לטוגיה מחוץ לה. מוצאים אנו איפוא כי גם בדור השלישי בבבל 49 עדיין לא ניתן לקבוע כי אצל כל אמוראי בבל נתפרשו פסוקיות" כדשע"ב" כפסוקיות המכילות ציון לסיבה.

מן המקורות האמוראיים- בבליים עולה איפוא, כי לפחות חלק מן החכמים בני הדור השלישי עדיין לא הכירו את פסוקיות" כדשע"ב" אלא כפסוקיות אופן חסרות סיבה.

לעומת זה אנו מוצאים, החל מן הדור הרביעי( אביי), כי פסוקיות אלו משמשות כפסוקיות סיבה מובהקות( שגם קיבלו בהתאם לכך, בשימוש הלשון, צורה תחבירית שונה משתי הצורות העתיקות שהכרנו עד עתה), ובמקרה אחד אף העלינו השערה,( על פי הסברו של רש"י להבנה הראשונית של מר זוטרא שנדחתה) כי אצל חלק מן החכמים הבבליים שימשה פסוקית זאת כפסוקית סיבה, שפסוקית האופן כבר התאבנה בה.50

ולסיכום: משימוש הלשון של פסוקיות" כדשע"ב" בתלמודים נראה כי היתה אחיזה בין האמוראים לשתי אפשרויות הפירוש שהעלינו. בעיקר בולטת התופעה בשימושם של אמוראי בבל בפסוקיות אלו, שם אתה מוצא מחד את רב אחא בר יעקב, הרואה פסוקית כזאת כפסוקית אופן חסרת סיבה, לעומת אביי, ששימושו בפסוקיות אלו כבר הינו כבפסוקיות סיבה גמורות.

.101-113

48 על שימושם של האמוראים הבבליים ב"גזירה שמא" ראה מ"ש ר"א גולדברג בספר היובל לח' אלבק, ירושלים, תשכ"ג, עמ' אכן ר"ש ליברמן רואה בפירוש זה של רב אחא בר יעקב סטיה מפשוטה של התוספתא, האומרת, לפי דעתו, במפורש כי טעם האיסור הוא משום שייכות פעולה זאת לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול"( ראה עמ' 15 הע' 74). זאת משום שגם ד"ש ליברמן נמשך אחרי הפירוש המקובל הרואה בפסוקיות" כדשע"ב" רמז לטעם האיסור משום" דרך חול". ברם רב אחא בר יעקב הבין, כפי הנראה, כי בפסוקיות הללו יש אך ורק ציון אופן.

כמובן שאפשר לטעון כי תשובת רב אחא בר יעקב צורפה לסוגיה זאת ע"י העורך, ורב אחא בר יעקב עצמו נתן טעם זה לאיסור משום שלפניו לא היתה הברייתא בצורתה, כפי שהיא לפנינו, עם הסיומת" כדשע"ב". אלא שאיני רואה סיבה לומר זאת, כאשר אנו רואים שהן בברייתא שבבבלי והן בתוספתא מופיעה סיומת זאת, ומדוע נניח שרב אחא בר יעקב לא הכירה? ומכל מקום, אין ספק שלפחות לדעת עורך הסוגיה אין בסיומת" כדשע"ב" שלפנינו כדי לתת טעם לאיסור הנזכר. 49 רב אחא בר יעקב, תלמידו של רב הונא, מייצג כאן, כנראה, מסורת סוראית( אך יש להעיר כי הוא אינו מנותק מתורת פומבדיתא של זמנו, ראה למשל חולין י', ב', ומחלוקותיו עם רבא בשבת פ"ז, ב'. שמקומו הקבוע היה כנראה בעיר פפוניא הסמוכה לפומבדיתא, ראה נדה ס"ז, ב' שרב אב"י מתקין בה תקנה). וכדמות ראיה יש אולי גם מן העובדה שלא מצינו מי

מאמוראי סורא העוסק בקטגוריה של איסורי" דרך חול"- או גם" עובדין דחול" שבענייני יו"ט. 50 אך עי' למשל בצורת הברייתא הבבלית שהבאנו לעיל( ראה לעיל עמ' 33-37) בעירובין ק"ד, א':..." אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה". ומסתבר כי ישנו קשר בין הסיפא שבמקבילה בתוספתא" ובלבד שלא ירדה כדשע"ב" לבין האופן שבו מציעה הברייתא בבבלי את היתר הרדייה דוקא בשינוי. וראה מ"ש על כך לעיל, עמ' 34 הע' 19.

- 60-