נראה כי העובדה, עליה הצבענו בראשית דברינו, שמשפטים אלו בספרות התנאית יכלו להתפרש הן כבעלי פסוקיות אופן הכוללות סיבה והן כבעלי פסוקיות אופן חסרות סיבה, היא שהזמינה, מאוחר יותר, שתי אפשרויות פרשניות אלו בתורתם של האמוראים, וזאת בדיוק כפי שהזמינה, אחר כך, שני כווני מחשבה דומים בפרשנות הראשונים, וכפי שנראה להלן.

המונח" עובדין דחול", מקורותיו בסוגיות התלמוד

המונח" עובדין דחול" נזכר בעניני שבת ויו"ט 51 רק בתלמוד הבבלי, ואך ורק בקשר עם ענייני שקילה ביו"ט, בהם נעשה בו שימוש בביצה כ"ז, א' וכן שם כ"ט, א'.

בפרק זה נעסוק בניתוח המקורות התנאיים העוסקים באיסורי השקילה, שעליהם נסבים דברי האמוראים הללו, ובנסיון להסיק מניתוח זה מסקנות על אופי השימוש שנעשה במונח זה בפי האמוראים

הבבליים.

במשנה, ביצה, ג', ו':

" ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף המאזנים כל עיקר".

ועוד שם, שם, ח':

" אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה, ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בוטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב... הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים

במנין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו".

כמה אפשרויות ישנן לפירוש הרישא של המשנה האחרונה: 52

51 בשני מקורות בלבד בבבלי כולו, ישנה הזכרה של מונח זה בקשר עם הלכות שבת ויו"ט. בירושלמי אין כל שימוש במונח " עובדין דחול". בבבלי פסחים פ"ב, ב' ובבכורות ל"ב, ב' מופיע מונח זה בקשר עם ענייני קדשים. שתי סוגיות אלה סתמיות הן, ובאחת, זו שבבכורות, אף ניתן להראות בעליל כי השימוש במונח זה מאוחר הוא. סדר הדיון שם הוא כזה: מתחילה מובאים דברי רב אשי האומר:" לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא( כלומר, פסוק זה," לא יגאל", עוסק במכירה ולא בפדיון), אמר רב אשי מנא אמינא לה, דכתיב' והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל'- אימתי עושה תמורה? מחיים, הא לאחר שחיטה- נגאל, הא בעי העמדה והערכה? אלא שמע מינה לא יגאל' לא ימכר הוא". על מסקנת רב אשי מוסיפה הסוגיה הסתמית לדון בהמשך, ורוצה להעמיד את דברי רב אשי גם למ"ד" קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה", ומשום כך מעדיפים לתקן את הנוסח הקודם של דבריו( למסקנה) כך:( אין לומר כי כוונת הפסוק' לא יגאל' היא לפדיון, שכן אז ינבע מן הדברים כי)" מחיים דאלים למתפס פדיונו לא מיפריק, לאחר שחיטה דלא אלים למיתפס פדיונו מיפריק"?!, על כן יש להסיק:" לא יגאל- לא ימכר הוא". על הדיון הזה המאוחד לדברי רב אשי, נוסף עתה דיון קצר ובו שואלים: לפי דברי רב אשי" ולכתוב רחמנא לא ימכר"?, ועונים:" אי כתב רחמנא לא ימכר הוה אמינא איזדבוני הוא דלא מזדבן( בגרסת השטמ"ק: " מזדבן הוא דלא איןדבוני") דקא עביד עובדין דחול(= מכירתו בזיון היא לקדושתו), אבל איפרוקי מיפריק, דהא עיילי דמיו להקדש, להכי כתב רחמנא לא יגאל' דלא איזדבוני מיזדבן ולא איפרוקי מיפריק". נראה איפוא כי מדובר כאן בשימוש מאוחר במונח זה, שהועבר גם לענייני קדשים. גם הסוגיה השניה בה מצינו מונח זה בקשר עם ענייני קדשים, בפסחים שם, סתמית כולה, ונראית כמאוחדת. וראה עוד מ"ש להלן בעמ' 65 הע' 63.

52 כפי שניתח ר"נ עמינח, עריכת מסכתות ביצה וכו', עמ' 82. וכן שם, על האפשרות לפרש את הרישא כמשפט אחד עיקרי וטפל, או בשני משפטים.

- 61-