א. אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה, אבל לא[= בכלי של מדה.

ב. אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה, אבל לא[ יאמר לחבירו] מלא[ לי] במדה.

אשר לאפשרות א. כאן ניתן להבין את דברי רבי יהודה ויחסם לדברי ת"ק ג"כ בשתי דרכים:

I. רבי יהודה מסביר את דברי ת"ק:" במדה" פירושו: כלי של מדה.

II. רבי יהודה חלוק על ת"ק: ת"ק התנה את ההיתר בכך שכליו של הקונה לא יהא כלי של מדה, אך רבי יהודה מתנה זאת בכך שכל כלי, אף אם הוא של המוכר, ומשמש הוא רק ליצוק ממנו לכליו של קונה לא זה של ת"ק וזה של רבי יהודה- צרפם זה יהא כלי של מדה. 53 העורך, שראה הבדל בין שני המאמרים ליד זה במשנה.

-

אשר לאפשרות ב.- גם כאן ניתן לפרש את המחלוקת בין רבי יהודה לת"ק בשתי דרכים:

. רבי יהודה אינו חולק על גוף דברי ת"ק, אלא מוסיף חומרא על דבריו: ת"ק אוסר לומר למוכר למלא במדה, ורבי יהודה מוסיף כי גם בלא לומר דבר, אם על המוכר למלא כלי של מדה- הרי הדבר אסור. II. רבי יהודה חולק על ת"ק: ת"ק מתיר למלא בכלי של מדה, ואוסר רק לומר למוכר בפירוש למלא במדה, ורבי יהודה אוסר גם למלא בכלי של מדה.

רבא, בבבלי שם, כ"ט, א' נוקט כאפשרות ב. וכדרך II:" רבא אמר מאי אבל לא במדה- שלא יזכור לו שם מדה", ושרבי יהודה בנגוד לת"ק סבר:" אבל כלי המיוחד למדה לא ימלאנו". וכמדומה שכך גם פירש רב חונה בירושלמי ביצה ג', ח'( ס"ב, ב') האומר:" או חסר או יתר", כלומר, ת"ק אינו אוסר אלא לומר למוכר למלא במדה, אך מתיר לומר לו" חסר או יתר".

אבל ע"י רב יהודה בשם שמואל נמסר פירוש אחר:" מאי אבל לא במדה... אבל לא בכלי המיוחד למדה, אבל כלי העומד למדה ימלאנו( רש"י:" כשישבר זה בא זה תחתיו אבל עדיין לא מדד בו")". 54 לא ברורה לי האחיזה שיש לפירוש זה בטקסט המשנה. 55 פירושו זה אינו מתאים אף לא לאחת מן האפשרויות

53 מודי רמ"ש פלדבלום העלה בפני גם אפשרות זאת.

אך ברצוני להעיר על כך, כי לדעת הגר"א בביאורו לשו"ע או"ח סימן שכ"ג סק"ב( בד"ה" זה"מ") מוכח מלשון המשנה עצמה כי מדובר בה בכליו של לוקח ולא של מוכר. כך הוא מסיק מן הלשון" מלא לי כלי זה" שמשמעותה" מידה של לוקח". וראיה נאה היא, לדעתי.

אמנם הר"ן בביצה שם( דפי הרי"ף דפו' וילנא ט"ז, א') ד"ה" אבל כלי" סבור לפי תומו כי" כלי מידה" הוא בודאי כליו של מוכר, ומעלה מלשון הסוגיה בהמשך שם כ"ט, א' ראיה הפוכה, כי הבבלי( בסוגיה הסתמאית שם) מבין שמדובר בכליו של מוכר, מן הלשון:"... הכא לא קעביד כדעבדין בחול דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו", כשהר"ן סבור כי" מנא

דכילא" זה הינו כלי המידה של המוכר. אך אין, כמובן, ראיה מכך להבנת פשוטה של המשנה עצמה. והגר"א עצמו שם, סבור, כי אין ראיות אלו סותרות, אלא שלהבנת הבבלי שם אין המשנה מדקדקת בשאלת שייכותו של כלי המידה, ושתי האפשרויות שוות. וראה שם בפסק השו"ע סעיף א' כי הר"י קאדן. אכן הבין כי אין הבדל בין כלי מידה של לוקה או מוכר, ועל הסתירה בין פסקי הרמב"ם בענין זה בין הלכות שבת כ"ג, י"ג ויו"ט ד', כ"א ראה ב"י או"ח סימן שכ"ג בד"ה" ומ"ש הר"ן".

54 וראה מ"ש ע"כ שאול ברלין, שו"ת בשמים ראש, ברלין, תקנ"ג, סימן שע"ט. 55 ושמא הסתמך שמואל על ברייתא אחרת שלא הגיעה לידינו?

פירוש מעניין ומקורי העלה רה"מ פניליש בדרכה של תורה, וינה, 1861, עמ' 29-30. לדעתו אין להבין את המשפט" אם היה כלי של מדה לא ימלאנו" במובן של איסור גמור ליצוק לכלי של מדה, אלא להיפך, יש להבינו כהיתר למלאות כלי זה, אך בתנאי שלא ימלאנו( את הכלי) כולו, אלא חלקו.

לפי פירוש זה יהיו חלוקים חכמים ורבי יהודה בשאלה אם שינוי כזה, שלא ימלאנו כולו, יתיר פעולה זאת.

- 62-