שהעלינו כאן: מחד הוא נוקט כאפשרות א.:" לא במדה" פירושו" לא בכלי המיוחד למדה", אך לדעה זאת

- לא כדרך I ולא כ II- רבי יהודה, שחלוק על ת"ק, אוסר כלי העומד למדה. מכל מקום, לפירוש זה ת"ק מיקל ומתיר כלי העומד למידה, ורבי יהודה אוסר. ולפי הנחת שני הפירושים שבבבלי, כי רבי יהודה חלוק היה על ת"ק, הקשו בסוגיה הסתמית שם מן המשנה הנ"ל בראשית דברינו, שלענין שקילת בשר במאזנים כנגד כלי או קופיץ רבי יהודה מתיר וחכמים אוסרים, בשעה שכאן מצינו להיפך, כי רבי יהודה הוא המחמיר וחכמים הם המקילים. ותירצו שם כי לחכמים:

" התם( במאזנים) קא עביד כדעבדין בחול, הכא לא עביד כדעבדין בחול".

ומפרש רש"י תשובה זאת כך:" כדעבדין בחול- במאזנים, פעמים שאין הליטרא לפניו, וכיון שיודע משקל כלין שוקל בו". כשלגבי משנתנו סבורים חכמים כי" לא קא עביד כעובדין דחול" וזאת כיון:" דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה". כך לפירושו של שמואל.

ולפירוש רבא, התלמוד מסביר, כי אף שבשקילה כנגד כלי יש חשש ל"עובדין דחול" כנ"ל, הרי בשימוש בכלי המיוחד למדה לא קיים חשש זה משום" דעבדי אנשי(= לא רק לצורך עסקי חול, כגון מסחר, אלא גם לצרכים ביתיים) דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו".

לפי זה אנו אומרים כי השיקול ההלכתי לחכמים דרבי יהודה יהיה כזה, שיתיר את פעולת השקילה הנעשית ביו"ט( לצורך הכנת האוכל ליו"ט) רק בתנאי שתיעשה בשינוי מדרך עשייתה בחול, אך במקום שהפעולה נעשית כדרכה בחול- תיאסר. דהיינו: גורם האיסור הקרוי" עובדין דחול" קיים רק כאשר הפעולה נעשית כדרך חול, ברם עשיית אותה פעולה בשינוי מסלקת גורם זה, ומתירה את הפעולה ביו"ט. ומכאן, אכן, יכולים אנו להסיק גם הלכה למעשה, כי כל פעולה הנעשית בשינוי מדרך חול אין בה משום " עובדין דחול".56

אך יש לשים לב לקשיים שמעורר פירושו של רש"י לסוגיה. שכן לפי הנאמר במשנה אוסרים חכמים דר' יהודה את פעולת השקילה במאזנים אפילו בשקילה כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, ופשטותה מלמדת כי גם שקילה שלא כדרכה נאסרה ביו"ט ע"י חכמים. ומה יאלץ את בעלי הסוגיה כאן להוציאה מפשטותה ולהסביר כי שקילה משונה כזאת 57 דרך חול היא?!

אמנם עצם הקושי שנתקשה בו פניליש שם, והביאו לפרש כך, אינו נכון לדעתי, פניליש התקשה:"... יש לתמוה(= עדיין, אחרי תירוץ הגמרא, כי חכמים ור"י שבענין שקילה כנגד הקופיץ הפוכים הם לת"ק ור"י שבענין כלי של מדה, מחמת העובדה שלר"י שם, בקופיץ, יש להקל כי מדובר בשאינו עומד למדה, ואילו כאן, בכלי- העומד למדה. ולחכמים- בקופיץ ישנו השיקול לאיסור משום" עובדין דחול", ופה ליתא) איך יחלקו מן ההיפך אל ההיפך. היתכן שבעומד או במיוחד למדה יחמיר ר"י וחכמים יקילו דלא מחזי כעובדין דחול, ובכף מאזנים יחמירו חכמים לבלי השגית בו כל עיקר, ור"י יתיר לשקול כנגד הכלי או הקופיץ, הלא עכ"פ נראה בו יותר מבכלי העומד או המיוחד למדה".

אבל הנחת היסוד של הגמרא, כי יש לזהות בין ת"ק של משנת קופיץ לבין" חכמים" של משנת כלי מדה, היא זאת שצריכה לדעתי להיות מותקפת, ותוסר ממילא עי"ז גם קושית הגמ' וגם שאלתו של פניליש עליה.

56 וראה ר"י רוזן, קונטרס מדידה בשבת, ירושלים, תש"ל, עמ' 4 המסכם( וחזר על דבריו בתחומין, ג', תשמ"ב, עמ' 50-52) את תפיסת האחרונים המקובלת, בהתאם לשיטת רש"י:" ה'שינוי' עוקר את עצם טיבת האיסור, שהרי ע"י שינוי מיוחד ומכוון לשם שבת שוב אין זה' עובדין דחול', שינוין מוכיח עליו שאינו עושה מעשה חול בעלמא". וראה שם עוד בנידוננו בעמ' 6. וכן ר"י היילפרין, מעליות בשבת, ירושלים, תשמ"ד, עמ' קצ"ז- קצ"ט.

57 שני פירושים אפשריים לסוג שקילה זה: א) שקילה כנגד כלי שהשוקל אינו יודע משקלו, ורק סומך על כך שבמוצאי החג

- 63-