כאן מתבקשת, כמובן, השאלה, מה אילץ את רש"י לפרש כפי שפירש את המקור התלמודי שלפנינו, ולכן נזדקק בהמשך, בפרק העוסק בשיטתו ומקורותיה.

המונח" עובדין דחול" בדברי אביי

עתה ניגש לבדוק אם ההבנה שהצענו קודם למונח" עובדין דחול" תתאים גם למקור השני בו נעשה שימוש במונח זה. בסוגיה זו, בביצה כ"ח, א', שלא כבקודמתה, אין המונח" עובדין דחול" בא באופן אנונימי, אלא נמסר הוא במפורש מפי אביי 62 ובכן, שם, בדף כ"ח, א', אנו מוצאים דיון סביב קביעתו של רב יוסף כי הלכה כר' יהושע המתיר לשקול מנה כנגד מנה ביו"ט, ונימוקו עמו: " הואיל ותנן בבכורות כותיה, דתניא(= משנה בכורות ה', א') רבי יהושע אומר פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור".

ועל כך:

" אמר ליה אביי ודלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם(= בבכור) דאיכא בזיון קדשים לא. אי נמי, עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול, אבל הכא דמחזי כעובדין דחול לא". את חלקה השני של התקפת אביי(=" אי נמי") יש לפרש כמוסבת כנגד הזיהוי שעשה רב יוסף בין שקילת מנה כנגד מנה בבכור לשקילה דומה ביו"ט. לטענת אביי, אפשר שרבנן דר' יהושע הם אלו ששנו את משנת בכורות המתירה שקילת מנה כנגד מנה בבכור( בניגוד לדברי רב יוסף, שמשנה זאת בשיטת ר' יהושע), ואעפ"כ ביו"ט לא יתירו רבנן שקילה כזאת, שכן ביו"ט מעורב בה גורם אחר שאינו שייך לענין שקילה בבכור, והוא" עובדין דחול", 63 שיטה את הכף לאסור שקילה זאת ביו"ט. אביי סבור כי גורם זה, של" עובדין דחול" הקיים ביו"ט, אינו יכול להניח לנו להקל ביו"ט בשקילה כזאת כפי שאנו מקילים בשקילת בכור בה לא שייך גורם זה.

רש"י מסביר שם, כי חלק זה של התקפת אביי על רב יוסף כך פירושו:

62 כבר ר"ג עמינח," עריכת מסכתות ביצה" וכו', בעמ' 82, יחס את הסוגיה הנ"ל לסידור פומבדיתאי מדבי אביי, שכן, הוא אומר:" אביי עשה שימוש במושג זה עם רב יוסף". אלא שמכיון שמונח זה מופיע כאן אחרי ה"אי נמי", היה מקום לפקפק באותנטיות הביטוי( ולכגון דא ראה מ"ש ר"א וייס, לחקר התלמוד, ניו יורק תשט"ז, עמ' 141; ש"י פרידמן, פרק האשה רבה בבבלי, ירושלים- ניו יורק, תשל"ח, עמ' 12 הע' 18, וכל המבוא שם). משום כך ערכתי בירור מקיף של כל אותם מקורות המוצעים בבבלי על פי טופס השאלה"( ו) דילמא... אי נמי" וכו'. על כן ראה בהרחבה בנספח בעמ' 239-257. מסקנת הדיון שם היא כי יש ליחס אכן ללא כל ספק את נוסח הצעת השאלה כאן על שני צדדיה" דלמא" ו"אי נמי" לאביי, שרגיל להקשות כך לצדדין במקומות רבים מאוד על" שיטות" שהוצעו בבית המדרש.

63 נקודה זאת מעוררת תמיהה לכאורה. שכן מצינו מונח זה" עובדין דחול" גם בענייני קדשים בכלל, ובענין בכור בפרט, כנ"ל בעמ' 61 הע' 51:" איזדבוני הוא דלא מזדבן(= הבכור), דקא עביד עובדין דחול".

ומכאן שאביי אינו מכיר מונח זה אלא בקשר עם ענייני יו"ט, ושימושו שם בסוגיה בבכורות מאוחר, וכפי שהערנו שם משיקולים אחרים.

- 65-