" עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד מעשה דחול- דהתם מכירה היא, ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה. אבל הכא גבי ר' חייא ור' שמעון ברבי (= שעליהם מסופר קודם כי שקלו מנה כנגד מנה ביו"ט) קא עבדי עובדין דחול, דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין, ולא סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע". רש"י, אם כן, לשיטתו- כפי שראינו לעיל- סבור כי" עובדין דחול" שייך רק בפעולות שעשייתן הינה כדרכן בחול, אבל פעולות הנעשות בשינוי אין בהן משום" עובדין דחול". משום כך כאן עליו להסביר כי בבכור שקילת מנה כנגד מנה שעליה מדובר היא במכירה, ובכך אין משום" עובדין דחול", שכן במכירה אין הדרך לשקול מנה כנגד מנה, ומשום כך שקילה זאת שם בשינוי היא, וכל שנעשה בשינוי אין בו משום " עובדין דחול", אבל ביו"ט שקילה זאת של חלוקה היא, ובחלוקה אכן הדרך היא בשקילה מנה כנגד מנה.64 אך גם כאן נראה לפרש את הדברים בהתאם למה שהצענו קודם. ולפי זה המונח" עובדין דחול" בא לקבוע אך ורק את העובדה שלפנינו פעולה שנאסרה משום היותה פעולה סקולארית. בין אם פעולה כזאת כדרכה נעשית, ובין אם לאו. וכגון פעולת השקילה במאזנים, שנאסרה גם אם תתבצע בשינוי מדרך עשייתה בחול.

על היחס בין משפטי" כדשע"ב" ו"עובדין דחול" אצל אביי

ראינו כבר כי אביי הוא שעושה שימוש הן במשפטי" כדשע"ב"( בדיונו לפני רב יוסף) בצורתן התחבירית השלישית כמשפטי סיבה, והן במונח" עובדין דחול". השאלה שנציב כאן לדיון היא שאלת היחס ביניהם. 65

לדעת רש"י קיים זיהוי ברור ביניהם. 66 אלא שזיהוי זה יצר קשיים פרשניים. 67 שכן גם עתה, לאחר הזיהוי בין הצורות התחביריות השונות, היה קשה שלא לראות כי על אף שצורות I+ II מתכוונות למשפטי סיבה, הרי הן מכילות בתוכן גם משפטי אופן, ומשפטים אלו מורים כי לא תיעשה פעולה פלונית כדרך עשייתה בחול. ופירוש הדברים הוא, שבשינוי מדרך חול מותרת פעולה זאת.

ברם, אין זה מתיישב יפה עם המקורות המזכירים את המונח" עובדין דחול" במסכת ביצה, מהם נראה כי מדובר הוא באיסורים הנוגעים גם לפעולות הנעשות בשינוי. כדי לפתור בעיה זאת היה על רש"י להדחק ולהסביר מדוע אותן פעולות שנעשות שלא כדרכן לכאורה( שקילה כנגד כלי או קופיץ, שקילה מנה כנגד מנה), אכן, בכל זאת, היתה רגילות לעשותן כך בחול.

אנו מציעים להפריד בין המקורות השונים.

64 לכך לא יסכיס כפי הנראה הרמב"ם. ראה להלן עמ' 67-68.

-

העושה

65 דיון זה יוקדש לבירור עמדתו המקורית של אביו, אך יש לזכור כי כפי שהערנו( בעמ' 59-60) אין עמדתו של אביי שימוש במשפטי" כדשע"ב" כמשפטי סיבה- עמדה יחידה בין אמוראי בבל, וכבר הראינו שם כי רב אחא בר יעקב, למשל, אינו מכיר משפטים תנאיים אלו אלא כמשפטי אופן בלבד.

66 ראה מ"ש בעמ' 70-72. 67 ראה מ"ש לעיל, עמ' 61 ואילך.

- 66-