כיצד, איפוא, נוכל להסביר את היחס בין משפטי" כדשע"ב" השגורים בפי אביי אך ורק לענין שבת,

ובין המונח" עובדין דחול" המופיע מפיו בענין יו"ט כנימוק מיוחד לחומרא? קשה יהיה לומר כי מדובר בביטויים סינונימיים, שכן שימוש משפטי" כדשע"ב" בצורה התחבירית III שבפי אביי בענייני שבת מוכית כי כוונתו להקל ולומר שבקבוצת איסורים זו יש לראות רק איסורים מדרבנן( ולא איסורים מדאורייתא בדעת רב יוסף), ומאידך שימוש הלשון בפיו בעניין" עובדין דחול" שביו"ט בא לומר כי אין אלו איסורי חכמים רגילים, אלא חמורים במיוחד, שאין להתיר עשייתם בשינוי. אפשר אמנם להניח כי מדובר באותה קבוצת איסורים, אלא שביחס לטענת רב יוסף בשבת כי הללו הם איסורי תורה בא אביי לקבוע כי איסורים אלו הם רק איסורי חכמים, אך גם שם לא בא הוא להתיר עשייתם בשינוי, ולעומת זה ביו"ט בא אביי לומר כי על אף שאיסורי דרבנן הם יש בהם חומרא מיוחדת שאין באיסורי דרבנן אחרים. ברם כאן נתקשה: הרי מובנו של המשפט" שלא יעשה כדרך שעושה בחול" מכיל בתוכו, לכאורה, כבר את ההיתר לעשיית הפעולות הללו בשינוי, וביו"ט הלא ראינו כי אביי אינו מתיר זאת. אך שמא נוכל לומר כי אביי במסכת שבת משתמש כבר במשפטי" כדשע"ב" שפסוקית האופן כבר התאבנה בהס 68 וממילא יתיישב הדבר: גם בענייני יו"ט וגם בענייני שבת נאסרה, לדעת אביי, עשיית הפעולות הסקולאריות הללו בשינוי. ועדיין ענין זה צריך עיון נוסף.

נספח לפרק ב'69

לכאורה עולה מראשיתה של הסוגיה הקודמת, שם, בדף כ"ח, א', העוסקת במסורת הא"י, שר' חייא ורבי שמעון ברבי היו שוקלין מנה כנגד מנה ביו"ט, 70 כי הסוגיה סבורה בפשטות ששקילת מנה כנגד מנה ביו"ט הינה דרך שקילה בחול. 71 שכן על מסורת א"י זאת תמהה הגמ':

" כמאן(= הוא היתרם לשקול מנה כנגד מנה ביו"ט)? לא כר' יהודה ולא כרבנן אי כר' יהודה האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, כנגד הכלי- אין, כנגד מידי אחרינא- לא" וכו'.

68 שימוש כזה, במשפטים אלו בבבל כמשפטי סיבה מאובנים מונחת אולי ביסוד התקפתו של מר זוטרא על דברי רבא. דאה מ"ש בעמ' 56-57. 69 ראה לעיל עמ' 66 בדברי רש"י, ובסוגיה שם.

70 וראה בירושלמי ג', ז'( ס"ב, א') שם הנוסח:" רבי חייה רבה ורבי שמעון ברבי שקלו מנה כנגד מנה בבכור". וראה השלמות ר"ח אלבק למשנה בכורות ה', א' עמ' 389 ונ' עמינח, עריכת מסכתות ביצה וכו' עמ' 24-23( פסקה 3), ומ' מרגליות, החילוקים שבין אנשי מזרח לבני א"י, ירושלים תרפ"ה, עמ' 80 זעמ' 124-125.

71 ההנחה המסתתרת מאחרי קביעה זאת היא ששקילה זאת, מנה כנגד מנה, שעליה מסופר במעשה דר' חייא ור' שמעון ברבי, הינה שקילה של מנה כנגד מנה על כפות המאזנים, אבל ניתן היה לכאורה גם לפרש שקילה זאת כשקילה ידנית לגמרי ( לדוגמה דומה ראה ביצה כ"ח, א'" רב יהודה אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר ביד", ורש"י שם), וכך אפשר אולי להבין מדבריו של הרמב"ם בפיה"מ למשנה הנ"ל בבכורות ה', א' שכתב:" נותנין חלק בכף זו וחלק בכף השניה" וכו', ודאה שם בהע' הר"י קאפח למהדורתו, שאכן המתרגם בתרגום הנדפס( לזיהוין ראה ר"ז פרנקל, דרכי המשנה, וורשא, תרפ"ג, עמ' 351-352) הוטרד מעצם העובדה שאפשרית בדברים שם הבנה שכזאת, עד שהוסיף מדעתו:" רוצה לומר כפות המאזנים".

- 67-