כך אנו מוצאים בבבלי שבת, קל"ז, ב'- קל"ה, א': 11" איבעיא להו תלה מאי? אמר רב יוסף תלה חייב חטאת. א"ל אביי אלא מעתה תלה כוזא בסיכתא כך הכי נמי דמיחייב? אלא אמר אביי מדרבנן היא, שלא יעשה כדשהע"ב". כי רש"י שם מפרש את גזרת החכמים שבפי אביי כך:

"... קאסרי לה חכמים דמתניתין, דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד כעובדין דחול".

וכן שם, ק"מ, א': 12" איבעיא להו שרה מאי? תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף שרה חייב חטאת. א"ל אביי: אלא מעתה שרה אומצא במיא הרי נמי דמיחייב? אלא אמר אביי: מדרבנן, שלא יעשה

כדרך שהוא עושה בחול". ורש"י שם בד"ה" לא יעשה":

" לא שבקוה רבנן למעבד עובדי דחול".

זיהוי זה יובילנו למסקנה, כי כמו בפסוקיות" כדשע"ב" התנאיות, המכילות, לפי רש"י, כפי הנראה, בנוסף לציון הסיבה גם ציון אופן, 13- ופירוש הדבר הוא, שיש להתיר פעולות אלו בשינוי מדרך עשייתן בחול- כך גם בנוגע למקורות שבעניינן נזכר המונח" עובדין דחול": האיסורים הנזכרים בהם הינם אך ורק כדרך עשייתם בחול, ובשינוי יש להתיר עשייתם.14

ומכיון שמשפטי" כדשע"ב" הללו מופיעים בספרות התנאית בהלכות שבת כבהלכות יו"ט- הרי שלא היתה גם כמובן סיבה להניח, כי נימוק זה מיוחד לענייני יו"ט.

סיכום הדברים שהועלו עד עתה, כנקודת מוצא לדיון הבא

ניסינו לראות כיצד נוכל ללמוד מן הנתונים שדלינו מן המקורות על היחס שבין משפטי" כדשע"ב" לצורותיהן התחביריות השונות, לבין המונח הבבלי" עובדין דחול"( הנזכר שלא בקשר לענייני סדר

קדשים).

באשר למשפטי" כדשע"ב":

1. מן הבחינה הסגנונית זיהינו שלוש צורות תחביריות שונות של משפטים אלו: I)" לא יעשה... כדשע"ב". II)"... ובלבד שלא יעשה כדשע"ב". III)"... שלא יעשה כדשהע"ב".

רק צורות I+ II נמצאות בספרות התנאית שבתוספתא ובדברי האמוראים שבירושלמי. אך צורה תחבירית III נמצאת בברייתות בבליות, והופכת להיות ביטוי הנראה כמוכר לבני הישיבה בדיונים שנערכים בין רב יוסף לאביי.

2. מן הבחינה התוכנית אנו טוענים כי אפשר להניח שצורות תחביריות I+ II שימשו בחומר התנאי הא"י כמשפטי אופן בלבד, וכדרך( א) או( ב), כשאין כאן עדיין כל ציון לסיבה שבעבורה נאסרה הפעולה, ולא

11 לעיל עמ' 57-58.

12 לעיל עמ' 59.

13 ראה מ"ש בעמ' 37 ושם עמ' 37-38 ליד הע' 33.

14 וראה ע"כ לעיל בעמ' 63 הע' 56.

- 72-