ב) לקטגוריה זאת שייכים איסורים שנאסר לבצעם אך ורק כדרך עשייתם בחול, אך הותרה עשייתם בשינוי 16

16 מכאן יובן כי לא רחוקה הדרך גם להנחה ההפוכה, כי איסורים שנזכרו במקורות אחרים כמותרים בתנאי שיעשום בשינוי שייכים הם ממילא לקטגורית איסורי" עובדין דחול". ראה למשל בבלי שבת קל"ט, ב', מימרא בשם רבה בר רב הונא( וראה שם הגהות הב"ח, אבל יתכן שלפני הב"ח היה כת"י טועה, בו נכתב כאן" ר' אבין" בהשפעת" ר' אבין" לעיל, בריש הסוגיה): " מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה רמונים ותולה בה שמרים". רש"י שם בד"ה" מעדים" מקשר את דברי רבה בר רב הונא אלו לסברת אביי, ומסביר כי גם לדעת רבה בר רב הונא תליית המשמרת נאסרה משום" עובדין דחול", ומשום כך בשינוי יש להתירה, שכן רבה בר רב הונא מתיר תליית המשמרת רק על ידי הערמה.( אך נדמה כי כאן יהיה קשה לקבל את דבריו, שכן אם רצה אכן רבה ב"ר הונא להתיר פעולה זאת כלאחר יד לא היה נצרך כלל להיתר לעשותה ע"י הערמה! יש להניח לפי זה כי רבה בר רב הונא כלל לא ידע על סברת אביי, ולא קישר את האיסור במשנה על תליית המשמרת לקטגוריה של איסורי" כדרך חול", ובודאי שלא ל"עובדין דחול". וראה, אכן, בתוס' שם קל"ח, א' ד"ה" כסא גלין". לפי דברינו מובן גם מדוע רב אשי רואה לנכון להעיר שם על דברי רבה ב"ר הונא אלו:" והוא דתלה בה רימונים". כלומר רב אשי אינו רואה מקום להקל בהערמה זאת, ומחמיר שתיעשה רק באופן המוכיח בעליל כי משמרת זאת לא נתלתה לשם סינון שמרים. מגמה זאת אינה עולה בקנה אחד עם ההבנה כי קטגורית" כדרך חול" נאסרה רק כדרך שעושה בחול, ובשינוי מדרך זאת, בלא כל צורך בהערמה יש להתירם).

וראה בבלי שבת קמ"א, א' שבענין דיכת פלפלין מוסר מחלוקת:" אמר רב יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא( רש"י:" לאו טוחן הוא, אלא כלאחר יד") בקתא דסכינא שרי, תרתי אסירי". ולדעת רבא:" כיון דמשני אפילו טובא נמי". זכבר בעלי התוס' שם בד"ה" הני" קישרו את הצורך בשינוי כאן לכך שהמדובר, לפי דעתם, בלא שינוי, על איסור מאיסורי הקטגוריה של" עובדין דחול", באמרם כי חכמים החולקים על רבי אלעזר בן עזריה, המתיר שחיקת פלפלין בריחים שלהם( ראה משנת ביצה ב', ח'), משום" דבריחים שלהם מחזי טפי כי עובדא דחול". מכאן והלאה נשתגר אצל האחרונים רעיון זה. כך הט"ז על השו"ע, או"ח, סימן שכ"א סק"ז, והגר"א בביאורו שם ד"ה" ובקערה" וד"ה" אין" ס"ק ט'- י'( וראה שם ב"ברכת אליהו", ו"ב רקובר ור"מ גרינברג, ח"ה, ירושלים, תשמ"ה, הע' 3 בעמ' רכ"ח. אשר לדיון ההלכתי שהסתעף מקביעה זאת, ולויכוח הסוער שעבר בין חכמי צנעא שבתימן, ראה שו"ת פעולת צדיק, ח"ב, סימן כ"ה, ור"י קאפח, בענין דיכה, חיתוך ירקות, ושחיקה בשבת, סיני, כרך ע"ז, חוב' ה'- ו', עמ' רמ"א- דנ"ג). וכך, בנוגע לאיסורי הלישה כדרכה, בשבת קנ"ה, ב'- קנ"ו, א' מבואר היתר ה"יש אומרין" שבברייתא שם להתיר גיבול קלי, ובהמשך מבארים כי היתר זה הוא דוקא כשהפעולה נעשית בשינוי, ושם נראה כי איסורים אלו נובעים מן החששות שסביב מלאכת הלישה, וכך עולה מדברי הראשונים שסוכמו בדברי השו"ע או"ח סימן שכ"א סעיף י"ד:" אין מגבלין וכו' שמא יבוא ללוש וכו' אבל תבואה שלא הביאה שליש וכו' אבל קשה אסור מפני שנראה כלש צריך לשנות" וכו'. אך לשון הריטב"א בחידושיו שם בד"ה" וה"מ דקא משני"( מהד' הר"מ גולדשטיין, ירושלים, תש"ן, עמ' תתר"ט):" אבל י"ל דאפילו ר' יוסי בר'

יהודה דשדי גיבול בשינוי דלעיל מודה דבעינן בשתות רכה שינוי כל דהו, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" וכו'. ובבבלי, שם, ק"מ, א':" איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו בכלי אבל לא ביד וכו' אלא אמר שמואל ממחו ביד ואינו ממתו בכלי". וברש"י שם בד"ה" אלא אמר שמואל" העיר כי היתר זה למחות ביד נובע מכך:" שאין זה דרכו בחול". ובהמשך הסוגיה שם מובא:" אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאיתמר' חרדל שלשו מע"ש למחר נותן לתוכו דבש, ולא יטרוף אלא מערב'" וכו', ובמיוחס לר"ן שם:" ולא יטרוף אלא מערב שבת. כלומר לא יטרוף בכח כדרך שעושה בחול". ואם כאן עדיין אין הדברים בהירים דיים, הרי שבדברי האחרונים כבר הובע בבירור הרעיון, כי לפנינו איסור מן הקטגוריה של" עובדין דחול". ראה למשל בדברי ר"ת נאה ב"קצות השולחן", ח"ז, ב"בדי השולחן"( דף כ"ה, ע"ב): "... דליכא בהא( דיונו שם בענין עשיית מי סודה בשבת משום" עובדין דחול", שלא מצינו זאת אלא בעושה מלאכה כעין טחינה ולישה ואז צריך לשנות, אבל במערב אוכל במשקה לית לן בה" וכו'. ואחרונים שלא הכירו רעיון זה, המקשר פעולה זאת שהותרה בשינוי לקטגוריה של" עובדין דחול" אכן עמדו כאן תמהים. כך למשל, ב"ביאור הלכה"( של ה"משנה ברורה") לשו"ע שם בד"ה" יכול לערבו":" ובאמת צע"ג האיך התירו חז"ל עצם הגיבול דהוא איסור דאורייתא ע"י השינוי המועט הזה דהיינו שאינו טורף בכח" וכו'.

יש להוסיף לכך( ראה מ"ש ע"כ בעמ' 236-238) כי גם איסורים שנחשבו כאיסורים" קלים" מאיזו סיבה, כגון זו שהבאנו שם בנוגע לפעולות המדידה, שהותרו לצורך מצוה, גם הם נחשבו ע"י חלק מן הראשונים כאיסורים שיש לשייכם מחמת " קלותם"( עי"ש בדברינו) לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול".

ועוד יש להעיר לדברי רבינו פרחיה והסוברים כמותו( ראה עמ' 189) שהבינו כי איסורי דיבור חול בשבת שייכים לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" משום שיש צורך לשנות בהם בשבת מדרכם בחול.

- 74-