שנאסרו משום" דרך חול", ונראה כיצד יש לפרשה לאור דברינו הנ"ל.

בשו"ת הרמב"ם, מהד' בלאו סימן ש"ו, נשאל הרמב"ם לגבי תליית הכוז והמצנפת בשבת: " שאלה: תלא כוזא בסיכתא 41 שהוא אסור, אם נלמוד ממנו לכל דבר שאין תולין. בשבת כגון המצנפת".

הרמב"ם משיב לשואלו בראשית הדברים על ידי הסבר נכון לדעתו של דברי אביי במחלוקתו הנ"ל 42 עם רב יוסף, שסבר כי פעולה זאת הרי היא כתליית אוהל קבוע, וחייב עליה חטאת. תשובת אביי, לפי הבנת הרמב"ם היתה:

" אלא מעתה תלה כוז בסיכתא הכי נמי דמחייב, כלומר שאם תאמר שזה שאסרו חכמים לתלות המשמרת מפני שהוא עושה] אהל קבוע, ולפיכך חייב חטאת, מאי שנא משמרת אפי' תלה הכוז והמצנפת וכיוצא בו חייב. ואינו כן, אלא מותר לתלות הכוז והמצנפת או אשישה וכיוצא בהם ביתד, אלא אמר אביי מדרבנן כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, פירושו, אמר אביי אין הטעם באיסור תליית המשמרת מפני שהוא עושה אהל, אלא איסור תלייתה מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".

והמסקנה מדברי אביי אלו, היא: " והנה למדת שהאיסור מדרבנן הוא תליית המשמרת, לפי שהמשמרת עושה מלאכה 43 וחייב סקילה, לפיכך אסור 44 תלייתה, ודכוותה אמרינן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, אבל תליית הכוז והמצנפת וכיוצא בהן מותר לפי שאין עושין בהם מלאכה שחייבים עליה סקילה".

ואם נאמר כי אסורות הן משום שנעשות כ"דרך שנעשות בחול" הרי אין זה נכון, לפי דעתו, כי: " לא אמרינן בכי הני שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אם כן לא יאכל כדרך שהוא אוכל בחול, ולא יסב כדרך שהוא מיסב בחול, זה דבר ברור למבין, שאין אתה מוצא לעולם דברים שאסרו חכמים משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא דברים שאפשר שירגילו למלאכה".

והוא מדגים את כוונתו:

" כגון מי שנשברה לו חבית של יין לא יספג 45 ביין או יטפית בשמן, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".

כיצד יש לפרש תשובה זאת? אפשרות אחת, היא לומר כי הרמב"ם מכיר בקיומה של קטגוריה מיוחדת של איסורי שבת שנאסרו מחמת היותן פעולות של" כדרך חול". ופירוש הדברים הוא, שגם לפי דעתו

41 שבת, קל"ז, ב'. 42 עמ' 57-58,

43 ויש בכת"י:" לפי שבמשמרת עושה מלאכה". ראה הע' בלאו שם. ולפי זה ננקד" עושה" בשין סגולה. 44 ויש בכת"י:" אסון". עי"ש.

45 בקובץ תשובות הרמב"ם ליפסיא, תר"ט, הנוסח כאן:"... של יין או של שמן לא יספג", וראה מ"ש בעמ' 48 הע' 84.

- 83­