ישנם איסורים מיוחדים שחכמים אסרום אך ורק מפאת העובדה שדרך עשייתם היא כשל פעולות" חול", פעולות סקולאריות. והעובדה שהרמב"ם נצרך לנימוק מיוחד בכל מקרה ומקרה של משפטי" כדשע"ב" המובאים בהלכותיו כדי להסביר משום איזו גזירה נאסר כל מקרה כסניף לאיזו מלאכה- זאת עושה הוא רק כדי להסביר על פי איזה קריטריון קבעו חכמים מתי פעולה פלונית נחשבת כפעולת חולין לאסרה משום קטגוריה זאת, ומתי לא.

כך למשל פירש את דברי הרמב"ם ר"ש הלוי מקעלין בחיבורו" מחצית השקל", 46 על השו"ע או"ח, שט"ו, סקי"א 47 באמרו: "... ובאגרת תשובתו הוסיף לבאר(= הרמב"ם) הדבר, ששאלוהו אם מותר לתלות הכד (= הכוז) ביתד, ולא אסרו חכמים עובדא דחול בשבת כ"א(= כי אם) במקום שיש לחוש שיעשה מלאכה דאורייתא, ובכד(= כוז) א"א(= אי אפשר) לבא ע"י התליה לאיסור תורה" וכו'.

ובכן, מתחילה, אנו רואים כי" מחצית השקל" סבור כי גם הרמב"ם כרש"י( שראינו שיטתו לעיל) הבין כי משפטי" כדשע"ב", גם אלו שבענייני שבת, מזוהים לחלוטין עם אותה קטגוריה של איסורי" כדרך חול", והוא סבור כי לדעת הרמב"ם קטגוריה זאת היא היא זו הקרויה בתלמוד בענין יו"ט" עובדין דחול". זאת על אף העובדה שהרמב"ם עצמו אינו מזכיר לא בתשובה זאת ולא בפסקיו כל קשר ממין זה. ועוד, למדנו כי אליבא ד"מחצית השקל", העובדה שהרמב"ם התיר את תליית הכוז בשבת היא משום שלדעתו ישנו קריטריון אחד ויחיד לקביעה אילו פעולות נאסרו מחמת שייכותן לקטגוריה המיוחדת של " עובדין דחול". וקריטריון זה הוא: אם" יש לחוש שיעשה מלאכה דאורייתא". ובתליית הכוז כיון שאין

חשש שיבוא לידי מלאכה דאורייתא גם לא נאסרה פעולה זאת משום" דרך חול".48 אבל אנו נציע כאן דרך אחרת לפרש את דברי הרמב"ם הללו בתשובתו, 49 בהתאם למסקנותינו דלעיל: לדעת הרמב"ם פסוקיות" כדשע"ב" במקורות התנאיים הנן פסוקיות אופן חסרות סיבה, וממילא אין במקורות" כדשע"ב" נימוק לאיסור, ובודאי שאין כאן ציון לקטגוריה מיוחדת של איסורים.

כמו כן נאמר, כי הרמב"ם פירש את משפטי" כדשהע"ב" המופיעים בברייתות הבבליות ובדברי האמוראים בצורה התחבירית מס' III כמשפטי סיבה חסרים. כלומר: הסיבות האמיתיות לאיסורים שחכמים הטילו על אותן פעולות אינן מצד היותן פעולות סקולאריות(=" עובדין דחול"), אלא מצד

46 נדפס לראשונה בוינה 1807-1808, ומאז צורף לרוב מהדורות השו"ע.( להלן בקיצור: מחצה"ש). 47 כך הוא מסביר שם את דברי ר"א גומבינר בחיבורו" מגן אברהם" על השו"ע שם.

48 אין מחה"ש אלא אחד מיני רבים שפירשו כך את דברי הרמב"ם, ולא צטטנו מדבריו אלא משום שדבריו בענין זה בהירים ולא ניתן לטעות בהם. וראה עוד מ"ש רי"מ אפשטיין בערוך השולחן סימן ש"ב סעיף כ"ב בענין קינוח בזנב הסוס, וראה ע"כ בשו"ת שבט קהתי לרש"ק גרוס, חלק או"ח, ירושלים, תשמ"ח, סימן ק"ל, עמ' קי"ט. וכן הבנת ה"מגיד משנה" זהב"י בדברי הרמב"ם שהערנו עליהם בעמ' 58 הע' 39 והשגת בעל" כנסת הגדולה", ונדמה שכך נקט המאירי, ראה מ"ש ע"כ בעמ' 97 וראה הע' 57 להלן, ומ"ש על רבינו פרחיה בעמ' 96-97.

49 אותה כלל לא מעלה מחצה"ש. והדבר אכן מאפיין את עמדתם של רבים מבין האחרונים, ואף חלק מן הראשונים, ביחסם כלפי הקטגוריה של" עובדין דחול". אך ראה רמזים להבנה מעין זו כבר אצל בעל" כנסת הגדולה"( לעיל), וראה מ"ש על דברי רח"ג עמבליסט בעמ' 115 הע' 168 ובהרחבה בעמ' 96-105, וראה לעיל עמ' 37 הע' 31.

- 84-