החשש שעם עשייתן יגרר האדם לעבור על מלאכה כלשהי מל"ט המלאכות.

ועל פי דרכנו בפירוש דברי תשובתו נוכל להסיק כי לדעת הרמב"ם לא מדובר בכל מקורות משפטי " כדשע"ב" על קטגוריה של איסורי" כדרך חול".( ויהא שם קטגוריה זאת אשר יהא. בין אם נקרא לקבוצת איסורים זאת איסורי" כדרך חול", או אם נרחיק לכת, כרש"י, ונכנה אותה בשם הלקות מטעמם של איסורי השקילה ביו"ט:" עובדין דחול"). כל האיסורים הללו- לדעת הרמב"ם- יהיו חלק מאיסורי השבות שחכמים גזרו כמשמרת לל"ט המלאכות דאורייתא. 50

ומשום כך עונה הרמב"ם לשואליו כי אין להעלות על הדעת לאסור את תליית הכוז אך ורק משום

שפעולת תלייתו דומה לדרך עשייתו בחול, שכן לפי זה גם" לא יאכל כדרך שהוא אוכל בחול" וכד'. השואל- שהכיר כנראה בקיומה של קטגוריה מיוחדת כזאת של איסורים בשבת 51- היה סבור כי יש לאסור מטעמה את תליית הכוז. והרמב"ם משיב לו בדבריו, כי קטגוריה זו של איסורים אינה קיימת כלל ועיקר. ומנמק: שכן אם היתה קטגוריה כזאת היו נאסרות בגללה גם פעולות יום- יומיות כמו אכילה והסבה כדרך שעושה אותן בחול.

יש לנו כאן, אם כן- לדעת הרמב"ם- ענין באיסורי שבות רגילים לגמרי, ולא בקטגוריה נפרדת מאסורי השבות המכונה אצל ראשונים אחרים" עובדין דחול".

"

ואמנם לפי הבנת" מחצית השקל" יש להתקשות: אם אכן סובר הרמב"ם כי איסורים אלו נאסרו מחמת היותם שייכים לקטגוריה של" עובדין דחול" 52- מדוע לדעתו, יהיה הקריטריון שהעמידו חכמים לבחירתן של פעולות אסורות אלו קשור לחשש שמא יעשה מלאכה"? הלא אפשר שפעולה מסויימת תהיה בעלת אופי של פעילות" חול" ותראה כפגימה באופיו של היום, אך לא תתקשר מאידך כלל ועיקר לחשש כלשהו שמחמתו נוכל לחשוב שע"י עשייתה יגרר האדם לעבור על מלאכה כלשהי?! 53

ונוסיף ראיה לדברינו: ברמב"ם הלכות יו"ט ה', ד', מובאת הלכה שמקורה במשנת ביצה א', ג':" בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך, אבל מטהו מחלון לחלון, ובית הלל מתירין". ובבבלי שם ט', א', הוסבר כי טעם האיסור לב"ש הוא משום ש"הרואה אומר להטים גגו הוא צריך", וב"ה סוברים: " שובכו מוכיח עליו". אבל לכולי עלמא ברשות היחיד מותר. ועל כך שאלו. מדברי רב יהודה אמר רב" כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור". והשיבו:" תנאי היא, דתניא( משנה שבת, כ"ב, ד') שוטחן בחמה(= מי שנשרו כליו במים) אבל לא כנגד העם, רבי אלעזר ורבי שמעון

50 וראה פתיחת הרמב"ם לפרק כ"א של הלכות שבת, ומ"ש בעמ' 191-194.

51 ויש ידים גם לסברה כי אף הרמב"ם עצמו בצעירותו הבין כך מקורות אלו. ראה מ"ש ע"כ בעמ' 94-96. 52 ופירושו של דבר שהטעם לאוסון הוא משום היותן פעולות של מעשי חול, פעולות סקולאריות.

53 וכבר רמז הר"י וייס בשו"ת מנחת יצחק ח"ג, סימן נ', לקשיים העומדים בפני בעלי עמדה זאת, כשהם מנסים להעמיד כך את כל המקורות המקובלים בהלכה כשייכים לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול".( וראה דברינו לעיל עמ' 24-31). וראה גם דוחקו של רא"ד גרינולד בשו"ת קרן לדוד, סטמאר, תרפ"ט, חלק או"ח, סימן צ"ה, המעיר על דברי מחצה"ש:"... אלא דצריך להבין מאי מלאכה דאורייתא שייך בהאי דפרק המביא דאין משלשין את הקופה מאחוריו(= ראה להלן עמ' 185) וגבי לא יביאנו במוט ובמוטה דאסורין משום עובדא דחול(= ראה לעיל עמ' 23 הע' 127), וצ"ל דוודאי מודה הרמב"ם היכא דהוא טירחה יתירה דאסור משום עובדא דחול אף דליכא למיחש למלאכה דאורייתא" וכו'. וראה דברינו להלן בענין משפטי " כדשע"ב" ברמב"ם בהלכות יו"ט.

- 85­