שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד הרי

זה מותר".

ז'. ג'

" הופך אדם את זיתיו במועד וטוחן אותן ודורך אותן וממלא החביות וגף אותן כדשהע"ב, כל שיש בו הפסד אם לא נעשה עושהו כדרכו ואינו צריך שינוי" וכו'.

Ι

בכל המקרים הללו אין אתה מוצא במקורות הברייתות או המימרות שבבבלי ביצה ומו"ק 59 שימוש במשפטי" כדשע"ב" או במונח" עובדין דחול". אך המשותף לכולם הוא שבכל המקרים הללו מדובר על פעולות שעשייתן הותרה במקורות הללו אך ורק בשינוי, ומתוך כך הרמב"ם עצמו ראה צורך להשתמש במשפטי" כדשע"ב" כדי לומר כי לפנינו פעולות שנאסרו כדרך חול, אך שימושו במשפטים אלו הינו שימוש חופשי לגמרי מרמזים לקטגוריה הלכתית מסויימת, שאם לא כן מדוע בחר הרמב"ם להשתמש במשפטי " כדשע"ב" דוקא לגבי מקורות אלו ולא אחרים? והרי אין כל הגיון להניח כי הרמב"ם ראה דוקא במקרים מסוימים אלו בהלכות יו"ט קטגוריה נפרדת של איסורים.

יש להעיר כי אין מקרים אלו היחידים בהלכות יו"ט שעשייתם אסורה כדרכה בחול ומותרת בשינוי, והסיבה שדוקא במקרים הללו בחר הרמב"ם להשתמש במשפטי" כדשע"ב" אינה נעוצה אלא בשיקולים של סגנון, בשעה שבמקרים אחרים מצא הרמב"ם ניסוחים אחרים, אקויולנטיים לחלוטין, מבחינתו, למשפטי " כדשע"ב", כדי לתאר את אופן היתרם בשינוי. כך לשם משל שם ג', י"ב, הוא אומר: "... אבל מלח אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש, או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה" וכו'. 60

מקרה דומה לגמרי, לדעתנו, לפי זה, נמצא בניסוח הלכה אחרת ברמב"ם, הנמסרת בברייתא בבבלי ביצה ל"ד, א':" תנו רבנן אין נופחין במפות אבל נופחין בשפופרת" וכו', כשהרמב"ם שם ד', ז' כותב: " אין נופחין במפוח ביום טוב כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין, אבל נופחין

בשפופרת" וכו'.

ובכן, כאן הרי ברור לחלוטין ששימושו של הרמב"ם בניסוח" כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין" וכו' אינו ציון קטגוריאלי, ומשפט זה אף שהוא משפט סיבה גמור מבחינה תחבירית, הרי אינו מכיל למעשה סיבה של ממש, כלומר, טעם לאיסור בהלכה הנאמרת כאן, אלא כוונתו לומר כך: אין נופחין כדרך שעושה בחול דהיינו במפוח, אלא בשפופרת.

59 לזיהויים- עי"ש בנושאי הכלים למקורות הנזכרים.

60 וראה דוגמאות נוספות שם שם י"ג, י"ד, ושם ד', ג', ועוד רבים.

- 89-