מכאן נוכל להסיק כי שימושו התחבירי המיוחד של הרמב"ם במשפטים אלו מבטל בעצם את ההבדל שבין משפטי" כדשע"ב" בצורות התחביריות III או III. בכולן אנו רואים כי אין המכוון בלשון הרמב"ם למשפטים המכילים סיבה.

ראוי כאן להדגיש, כי בהתאם לעמדה זאת של הרמב"ם מתבטלים כל המתחים שבין המקורות התנאיים והאמוראיים. אין כל קושי לשיטה זאת להסביר את הפער שבין אותם מקורות במשנה החסרים משפטי" כדשע"ב" אשר מופיעים במקבילות שבתוספתא. שהרי המדובר בסך הכל בענין סגנוני שונה, שנקטו המקורות השונים באופן תיאור איסור עשיית הדבר כדרכו והיתרו בשינוי. ולא זו אף זו, מתבטל גם הפער בין ניסוחים אמוראיים, כגון אלו של אביי כנגד רב יוסף 64 המשתמשים כבר בצורה תחבירית III, לבין המקורות התנאיים, שכן הכל לדבר אחד נתכוונו. וגם הנוקטים בצורה תחבירית III כיוונו אך ורק לסוג מסויים של פסוקית סיבה חסרה, שאין בינה ובין פסוקית אופן חסרת סיבה מבחינת כוונת הפסוק ולא כלום.

וכיון שלדעתנו הבחירה להשתמש דוקא במשפטי" כדשע"ב" בלשונו של הרמב"ם בעניינים שבהלכות שבת ויו"ט אינה אלא ענין של שיקולי סגנון ונוסח, הרי שתפתר על ידי זה גם בעיה אחרת שעולה תוך כדי עיון בפסקין.

במקומות רבים אין ברור מדוע הוא בוחר בשימוש במשפטי" כדשע"ב" בדין אחד, בשעה שבדין דומה, השוה לו לכל דבר, אין הוא נוקט במשפטי" כדשע"ב"( וכבר הערנו כי בכל האיזכורים של משפטי " כדשע"ב" שבטבלה הקודמת לא היתה לכך סיבה מוכרחת בטקסטים המקוריים שבברייתות ובתלמוד). וכך היא לשונו, למשל, בהלכות שבת פרק כ"א ה"ג:

" נשים המשחקות באגוזים ושקדים וכיוצא בהן אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבאו להשוות גומות, ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות, אלא אם כן היה רצוף באבנים, ומותר לזלף מים על גבי הקרקע ואינו חושש שמא ישווה גומות, שהרי אינו מתכוון לכך, אין סכין את הקרקע ואפילו היה רצוף באבנים, ואין נופחין אותו, ואין מדיחין אותו אפילו ביו"ט, כל שכן בשבת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף".

בהלכה זאת מונה הרמב"ם חמישה איסורים שנגזרו מחמת החשש שמא יבוא להשוות גומות: 1) משחק באגוזים 2) כיבוד הקרקע שאינה מרוצפת 3) סיכת קרקע כלשהי 4) נפיחה של הקרקע 5) הדחה. כל האיסורים הללו מנויים בקטגוריה של איסורי שבות לדעתו( ראה שם בכותרת הפרק בהלכה א'), וטעמם אחד: החשש שמא ישווה גומות(= סניף למלאכת חורש).65

64 ראה עמ' 57-58,

65 טעם זה נתפרש בבבלי לגבי נשים המשחקות באגוזים בעירובין ק"ד, א', ולגבי ריבוץ הבית בשבת צ"ה, א'( וראה" מגיד משנה" שם). ולגוף טעמה של הגזירה שלא ישווה גומות ראה מ"ש בעמ' 35 הע' 23.

- 91­