אך כל המעיין בלשונו של הרמב"ם לא יוכל, כמדומני, למצוא כל הבדל בין דין המדית את הקרקע בו נוקט הרמב"ם, בלשון:..." ואין מדיחין אותו וכו' שלא יעשה כדשהע"ב ויבא להשוות גומות", לבין דין המשחק באגוזים, למשל, אותו מנסח הרמב"ם בלשון:" נשים המשחקות באגוזים וכו' אסורות לשחק בהן בשבת שמא יבא להשוות גומות". ההסבר לשוני זה בניסוח הדינים גם אין לו מקור בטקסטים בתלמוד מהם העתיק הרמב"ם דינים אלו. 66

אלא הקרוב קרוב הוא לומר, לדעתי, כי הרמב"ם משתמש כאן בפסוקית" כדשהע"ב" כפסוקית סיבה חסרה, ומשום כך יש להבין דבריו בענין הדחת הקרקע כך: אין מדיחין את הקרקע כדי שלא יבוא להדיח באופן שהוא רגיל בחול, ואז יבוא לידי השוואת גומות. 67

נראה, איפוא, כי לרמב"ם צורה תחבירית I וגם III- הממלאות במשפט פונקציה של פסוקיות אופן חסרות סיבה, או פסוקיות סיבה חסרות- יכולות לייצג:

א) משפט אופן טהור- שכל תכליתו היא לומר באיזו דרך של שינוי אכן תותר פעולה זאת עצמה, או לחילופין: ב) אפשרי גם שימוש בצורות תחביריות אלו כדי לומר שאין פעולה זאת או אחרת מותרות כלל, ואפילו לא בשינוי בשבת, כך שעלינו להבין כי השינוי בדבר הוא בהמנעות מפעולה זאת, מה שיכריח אותנו למצוא דרכים חליפיות- עוקפות, וזהו עצמו השינוי המבוקש. דוגמא לדרך השימוש הראשונה בצורה תחבירית 1: מניסוח ההלכה שהובאה לעיל ה', א'" לא ישא משאות

גדולות כדשע"ב" וכו'. דוגמא לדרך השימוש השניה בצורה תחבירית I: הלכות שבת כ"ד, ט':"... לא יספק ולא ירקד כדשע"ב גזירה שמא יטול צרור ויזרוק" וכו'. 68

66 ראה בבלי שבת מ', ב'" מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח לו קרקע, ואמר לו אין מדיחין, לסוך לו קרקע, ואמר לו אין סכין"( ופירש שם רש"י כי איסור זה מקורו בחשש" דילמא אתי לאשוויי גומות"), וכן בתוספתא ט"ז,( י"ז), י"ד:"... אין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע ביום טוב ואין צריך לומר בשבת". בשני המקורות הללו אין כל זכר לקטגוריה ששל" עובדין דחול", ואין כל הגיון לומר כי דוקא הלכה זאת נראתה לרמב"ם כנובעת מאיסורי " עובדין דחול". בפסיקה המאוחרת אין רמז הקושר דין זה לקטגוריה של" עובדין דחול". כנראה משום שבדברי הרמב"ם עצמו הובן כי הוא קושר זאת ל"גזירות שמא"( ראה מ"ש על כך לעיל), וכן בדברי רש"י שם הרואה בכך ג"כ גזירה מן ה"גזירות שמא"( ראה טור או"ח סימן של"ז, ושו"ע שם). ועם כל זה, כל כך מורגלים האחרונים למחשבה כי משפטי" כדשע"ב" מכוונים לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", עד שאתה מוצא ביניהם מי שאומר בפשטות, כשהוא נדרש לשאלת הנסיעה בקרונות רכבת בשבת:"... וכן כתב הרמב"ם נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן... ומכלל דברים אלה הם אין סכין את הקרקע וכו' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בתול ויבוא להשוות גומות, ומזה למדנו לאסור דברים המותרים משום שנראה כעושה עובדין דחול, או משום שמא יבוא לידי איסור סקילה. דון מינה בנידון דידן שראוי לאסור הרכיבה בקרונות אלה משום עובדין דחול" וכו'( הדב"צ חי עוזיאל, פסקי עזיאל בשאלות הזמן, סימן י"ג). וראה עוד על כך בעמ' 186-188 ובענין הנסיעה ברכבת בעמ' 196-197.

67 דוגמא נוספת לכך: הלכה זהה מועתקת אצל הרמב"ם במקום אחד בצירוף פסוקית" כדשע"ב", ובמקום אחר בלעדיה, בלא שנגרע דבר מהבנת ההלכה. ראה הלכות שבת, כ"ו, ז':" סולם של עליה אסור לטלטלו... ושל שובך מותר להטותו, אבל לא יוליכו משובך לשובך, שלא יעשה בדרך שעושה בחול ויבוא לצוד". ובהלכות יו"ט ה', ד':" אין מוליכין את הסולם של שובך... שמא יאמרו לתקן גגו הוא צריך". וכבר הערנו לעיל( בעמ' 85-86) בענין הלכה זאת, כי הרמב"ם, המשתמש בפסוקית " כדשע"ב" בהלכות שבת, אינו מכוון לציין לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול".

68 כאן נראה שאין הכוונה להתיר בשינוי את הטיפוח הסיפוק והריקוד. וראה מ"ש בעמ' 21 הע'. 82.

- 92-