דוגמא לדרך השימוש הראשונה בצורה תחבירית III: נדמה שנמצאת בהלכות יום טוב, ה', ח', דלעיל. דוגמא לדרך השימוש השניה בצורה תחבירית III: ראינו בנוסח דין הדחת הקרקע שהובא לעיל.

למקומו של המונח" עובדין דחול" שבתלמוד בפסקי הרמב"ם

מעתה, לאחר שהבהרנו כי לרמב"ם פסוקיות" כדשע"ב" אינן מציינות לסיבה או קטגוריה הלכתית, ראוי יהיה שנבדוק כיצד הועתקה אצלו אותה הלכה בבבלי ביצה כ"ח, א' וכ"ט, א' שעניינה השקילה ביו"ט. ובכן, שם בפרק ד' הלכה כ' הוא כותב:

" כשהן מחלקין לא ישקלו במאזנים, שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. אפילו ליתן בו בשר לשומרו מן העכברים אסור אם היו המאזנים תלויין מפני שנראה כשוקל בכף

המאזנים".

לכאורה, לפנינו ניסוח מפתיע. שכן דוקא לגבי אותה הלכה יחידה שכלפיה משתמש התלמוד במונח " עובדין דחול", אין הרמב"ם מזכיר כי טעמו של האיסור הוא משום" עובדין דחול". על הסבורים כי הרמב"ם הכיר בקיומה של קטגוריה נפרדת של איסורי" עובדין דחול" היה לצפות לפגוש בדבריו כאן לכל הפחות את הנוסח הרגיל של משפטי" כדשע"ב", כבכל שאר המקרים בהם ראינו זאת. ואם לא די בכך, הרי שהוא מוסיף לנו תמיהה על תמיהה, בכך שהוא מונה את איסור השקילה והמדידה בהלכות שבת( כ"ג, י"ג) בין הגזירות שנגזרו מחמת החשש" שמא יכתוב"( ועי"ש גם בהלכה י"ב), ובהלכות יו"ט תחת הכותרת הכללית, שאינה מיוחדת דוקא לאיסורים אלו, בהלכה י"ט:" דברים רבים אסרו ביום טוב משום גזרת מקח וממכר" וכו'.

וכך הוא, לדעתנו, ההסבר לתמיהות הללו: הרמב"ם מכריע כרי"ף 69 בשאלת היתר השקילה ביו"ט (= אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר") כי אין להתיר גם שקילה בשינוי שקילת מנה כנגד מנה.( וכן נפסקה, כאמור, הלכה כחכמים נגד רבי יהודה, שאין להתיר שקילה כנגד כלי או קופיץ). כלומר הרמב"ם פוסק למעשה כי אין כל היתר לשקול ביו"ט ואפילו בשינוי.

נראה כי הרמב"ם הבין את מסקנת הדיון בבבלי ביצה בשתי הסוגיות כפי שהצענו אנו בעמדנו בדברים שם, 70 ומשום כך לא ראה במונח" עובדין דחול" מונח הבא לומר כי פעולת השקילה אסורה אך ורק כדרכה בחול- כפי שהבין רש"י- אלא סבר כי מונח זה בא לומר שהשקילה בכל דרך שהיא אינה מותרת

ביו"ט.

69 על הרי"ף ושיטות אחרות ראה בעמ' 244 הע' 26.

70 העירני ד"ר מ' זייס לכך, שאפשר כי התעלמותו של הרמב"ם כאן מן המונח" עובדין דחול" נובעת מן העובדה שאין מונח זה מופיע בעיקר הסוגיה, אלא במה שאפשר לכלול במסגרת ה"שינויי דיקי", אמנם גם אפשרות זאת, אם נרצה לקבלה, מלמדת אותנו כי הרמב"ם אינו רואה את המונח" עובדין דחול"( כפי שרואים זאת רש"י וסיעתו) כמונח הכולל בתוכו קטגוריה מיוחדת של איסורים, שאלמלא כן, הרי היה מציין לפחות את שיוכה המיוחד של הלכה זאת( כאחרות הדומות לה) לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", ולהשלמת הדברים ראה עוד הציונים בעמ' 244 בהע' 23.

- 93-