נדמה, אם כן, כי נכון יהיה להניח שהרמב"ם בחיבורו ובתשובתו הנ"ל חזר בו ממה שסבר בצעירותו, 79 ונקט בשיטת פרשנות שונה, אשר כבר לא הניחה לתפוס כי עשיית פעולות כדרכן בחול היא כשלעצמה מהווה סיבה לאיסורים הללו( כפי שהוא אומר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לדעתי, בתשובתו הנ"ל, וכמו שמוכיחים ניסוחיו בחיבורו בהלכות שבת), אלא יש לחפש אחר סיבות הנעוצות בחששות אחרים שהיו לחכמים גוזרי הגזירות.

יש גם להניח, כפי שנראה להלן, כי שיטת פרשנות מעין זו. רווחה בתורת חכמי ספרד שממנה ינק הרמב"ם בצעירותו, 80 וכן בתורת גאונים שקדמו להם. 81

מקורות הלכתיים נוספים אותם ניסח הרמב"ם ע"י שימוש בפסוקיות" כדשע"ב", והדרך בה הובנו מקורות אלו ע"י פרשנים מאוחרים לו

הרמב"ם אינו מכיר איפוא, בפסקיו, על פי מה שהעלינו בבירורנו, בקיומה של קטגורית איסורים נפרדת הקרויה אצל ראשונים אחרים איסורי" דרך חול"( או" עובדין דחול") הן בהלכות שבת והן בהלכות

יו"ט.

אבל נראה כי לשיטתו זאת לא היה המשך. כבר בדור שלאחריו אנו מוצאים אצל ר' פרחיה בן נסים 82- שהיה מקורב לרבי אברהם בן הרמב"ם, והכיר היטב לפחות את הנהגות הרמב"ם( לא ידוע אם למד מן הרמב"ם עצמו, אבל אין ספק שהושפע מאוד מתורתו) 83 כי הוא עושה שימוש ברור בקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" כקטגוריה נפרדת של איסורים.

->>

אין ספק, לדעתי, כי זו באה לו מפירושו של רש"י שהיה בידו, כפי שהוכח בודאות. 84 כך, למשל, הוא מעתיק מרש"י את הדעה שהאיסור" לא מתגרדין"( או:" לא מתגררין" כגירסת רש"י שם) הוא משום " שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול", 85 וכדברי רש"י בשבת קמ"ז, א' על המשנה בד"ה" ולא מתגררין". 86 אך הרמב"ם, 87 אינו מזכיר כלל כי איסור זה קשור לקטגוריה של" עובדין דחול", אלא יסודו לדעתו בגזרת

כ"ז, עמ' 543), ואילו כתיבתו של פירוש המשניות נסתיימה- אף שחלק ממנו נכתב בספרד ובדרכי נדודיו של הרמב"ם- במצרים, בשנת 1168( ראה ח' אלבק, מבוא למשנה, ת"א תשמ"ג, עמ' 238). ראוי להעיר כאן לדבריו של ר"י קאפח במבואו לתרגומו לפיה"מ שם עמ' 15-16, כי הרמב"ם הכין ארבע מהדורות מתוקנות של פיה"מ, וכששינה דעתו בפסקיו גם תיקן דבריו אח"כ בפיה"מ. כאן איני רואה מקום לתרץ דבריו שבפסקין עם הנוסח

שבפיה"מ.

80 וראה על כך להלן. 81 ראה על כך להלן.

82 ראה עליו במבוא של ר"א שושנה לפירוש רבינו פרחיה ב"ר נסים על מסכת שבת במהדורתו( בשיתוף וב"ח הירשפלד), ירושלים- קליבלנד, תשמ"ח. 83 שם, עמ' ה'.

84 שם, עמ' י"ג, הוא מכנהו" ר' שלמה הצרפתי", או" ד"ש", או מוסר דבריו בלשון סתמית.

85 שם, עמ' 280, ד"ה" אין גורדין". אמנם הוא מוסיף פירוש שני:" אי נמי שמא ישיר שער גופו בגרידה". 86 ראה לעיל, עמ' 71.

87 ראה דבריו בהלכות שבת פכ"א: הכותרת בהלכה כ', ושם הלכה ל'.

- 96-