איסורי הרפואה" שמא ישחוק סממנים". 88

רבינו פרחיה אף מסביר מקרים נוספים, שלא נזכרו ברש"י, על סמך קטגוריה זאת. כך בענין איסור גירוד המנעל 89 הוא כותב ג"כ שטעם הדבר שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, 90 וכן לענין איסור כיבוס עור. 91 אבל רבינו פרחיה גם אינו מרגיש כי עקב כך אין לו להציע במקרים אחרים את שיטת הרמב"ם, כנראה משום שאינו חש בנימוקי הרמב"ם סתירה עקרונית לשיטת הנימוקים של רש"י. וכך הוא מסביר את איסור המלילה כדרכה כרמב"ם( שבת, כ"א, י"ט):" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לדוק אותן".92

גם המאירי אינו נמנע מלפרש כרש"י. כך, למשל, בדבריו בבית הבחירה לשנת קמ"ג, ב'93 הוא מציין כי הטיפות בשמן בשבת אסור" שאעפ"י שאין כאן סחיטה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" וכו'. אך מאידך, הוא מעתיק את דברי הרמב"ם כהסבר למקורות" כדשע"ב". כך, משל, בחידושיו לעירובין ק"ד, א' בד"ה" ומרדה בה" 94 הוא כותב כי טעמו של האיסור לאסוף פירות שנתפזרו בחצירו לסל ולקופה הוא" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות", הסבר המועתק מן הרמב"ם.95 נראה כי גם המאירי לא ראה שתי שיטות אלו, שהוא מעתיק מהן, כשיטות סותרות. כך אנו רואים כי באשר לאותו דין האוסר איסוף פירות שנתפזרו בחצירו לסל ולקופה, הוא פותח ומנמק בבית הבחירה לשבת 96 כנימוקו של רש"י לאיסור:" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". אך הוא מוסיף:" וגדולי המחברים 97 פירשו עוד בה שמא יכבשם בידו בתוך הקפה ויבא לידי עימור" וכו'. מדבריו אלו אנו למדים, כמדומה, כי אין לדעתו מחלוקת עקרונית בין שתי השיטות המוצעות, שכן לו היה סבור כך היה מדגיש כי מדובר בשיטות שונות, ועומד על הנפקותות הנובעות מן המחלוקת.98

88 וראה עוד דברי רבינו פרחיה שם עמ' 264 ד"ה" ובלבד שלא יעשה גומא", שאינם כרמב"ם, והע' 40 שם.

89 ראה זבחים, צ"ד, ב'.

90 שם, עמ' 270, ד"ה" אין מגרדין".

93 שם, ד"ה" כיבוס".

92 שם, עמ' 240 סד"ה" ובלבד".

93 מהד' רי"ש לנגה, ירושלים, תשכ"ט, עמ' 568.

94 מהד' הרש"ז ברוידא, ח"ג, ירושלים, תשמ"ח, עמ' רכ"א.

95 שבת, כ"א, י"א. וכבר המהדיר שת ליבו לדבר, וכתב שם בהע' 329:" מרש"י משמע אחרת וז"ל ד"ה בסל ולא בקופה כדרך חול, עכ"ל, משמע דבא לתת טעם לאיסורא דהוא משום עובדין דחול, ומפורש יותר ברש"י שעל הרי"ף וז"ל ולא בסל ולא בקופה דהוי עובדין דחול. ולכאורה יהא נפק"מ בין הני ב' טעמים בבא לפזר תבן על מקום שיש רצפה דבכה"ג ליכא הגזירה דאשויי גומות, כדאמרינן בשבת צ"ה, א' אמימר שרא זילחא... אבל לפי טעמא דרש"י משום דהוי כעובדא דחול אסור בכל

גונא".

והשנה גם לדברי המאירי שם בעמ' רכ"ב בד"ה" לא יטפח", שם הוא מסביר כי איסור הטיפוח בידיו להבריח העופות המזיקים משדהו הוא משום"... גזירה שמא יטול צרוד, פי' שכיון שהוא עושה כדי להבריחם כדרך שהוא עושה בחול לא ירגיש בדבר ויטול צרוד ויזרוק לד"ה". 96 שם, עמ' 568. 97 והכוונה לרמב"ם שם.

98 ושמא סבר כי זה וזה גורמים יחדיו לגזירה, שנגזרה על איסוף הפירות, ובדומה לדרך שהובנו דברי הרמב"ם מאותר יותר על ידי" מחצית השקל", שהבאנו מדבריו לעיל בעמ' 84.

- 97-