שבת. 112 ותרתי: המ"מ פירש זאת בדברי הרמב"ם דוקא במקור בו מופיעה הצורה התחבירית III(= " שלא יעשה כדשהע"ב"), ואיננו יודעים עדיין אם יפרש כך גם את המקורות בהן מופיעה רק הצורה התחבירית I או II.

גם הר"י קארו ב"בית יוסף" מייחס לרמב"ם את הדעה כי בהעלאת גידי אזנים ובהעלאת אונקלי בשבת יש משום" עובדין דחול" אם אין בדבר צער. 113

בעקבות דברי הראשונים הללו נשתגרה המחשבה בין האחרונים, הרואה במשפטי" כדשע"ב" שברמב"ם ציון לקטגוריה של" עובדין דחול". אביא כאן דוגמא אחת בנוגע לדברי הרמב"ם הנ"ל יו"ט ג', י', בענין ביקוע עצים בקורדום:" שלא יעשה כדשהע"ב" המתפרש בטבעיות אצל אחרונים מסויימים כציון לקטגוריה של" עובדין דחול". כך הרעא"י סומך 114 משיב לשואליו בשו"ת" זבחי צדק", או"ח, סימן כ': 115

"... וזה ידוע מדברי הרמב"ם ז"ל ומדברי הרא"ש ז"ל והטור בנו ז"ל והלבוש ז"ל דאיסור דקרדום אפי' בראש הרחב אינו אלא מדרבנן משום עובדין דחול כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד עי"ש" וכו'.116

ולא רק בהלכות יו"ט אתה מוצא כי כך הוסברה עמדתו של הרמב"ם ע"י אחרונים, אלא גם בהלכות שבת, בהן נקט עמדה שלילית מפורשת כנגד העמדת משפטי" כדשע"ב" שבמקורות כקטגוריה הלכתית

נפרדת,

כך למשל בנוגע לאותה הלכה שהבאנו לעיל מהלכות שבת כ"ב, כ"ב:" אסור לתקן בית יד של בגדים ולשברם שברים שברים כדרך שמתקנין בחול" וכו'- על כך כותב הרב"צ חי עוזיאל בשו"ת" פסקי עזיאל בשאלות הזמן" סימן כ"ו:

"... והנה הרמב"ם פסק הלכה זאת וכתב אסור לתקן בית יד וכו' כדרך שמתקנין בחול

וכו' משמע מדבריו שדין זה איסורו משום עובדין דחול" וכו'.

112 אם כי ראינו כי כבר קדמו הר"ן, שפירש כך גם את דבריו בענין רדיית הפת בהלכות שבת. 113 ראה רמב"ם שבת, כ"א, ל"א ובית יוסף לטור או"ח סימן שכ"ח, ד"ה" ומ"ש שכל אחד". וראה גם מג"א לשו"ע שם ס"ק מ"ח ור"י שיף, התעמלות, עסויים ופיזיוטרפיה בשבת, אסיא, ל"א- ל"ב, אדר תשמ"ב, כרך ח', חוב' ג'- ד', עמ' 25-26. 114 חי בין השנים תקע"ג- תרמ"ט. ראש ביהמ"ד המפורסם שהקים בבגדאד, שנקרא בתחילה" אנו מנשי", ומאוחר יותר" בית זלכה". הוא ותלמידו הרב יוסף חיים( בעל" בן איש חי") נחשבים כגדולי חכמי עירק במאה ה-19. ראה אברהם בן יעקב, תולדות הרב עבדאללה סומך, גדול רבני בבל בדורות האחרונים, ירושלים, תש"ט; הנ"ל, אנצי' עברית, ח"ז, עמ' 599; וכן: צבי זוהר, יחסו של הרב עבדאללה סומך לתמורות המאה הי"ט כמשתקף ביצירתו ההלכתית, פעמים 36, תשמ"ח, עמ'

.89-91

115 נדפסו בתוך ספרו" זבחי צדק", ח"ב, בגדאד, תרס"ד. 116 וראה מ"ש להלן בעמ' 230 סמוך להע' 6. וראה בתשובת ר' מלאכי הכהן, בעל" יד מלאכי", שהובאה בלשונה שם( תשובה זאת נדפסה בספר בית יהודה לר"י עייאש, ח"ב, סימן מ"ן. תודתי לפרופ' י"ש שפיגל שסייע בידי לאתר תשובה זאת):"... ובר מן דין אכתי יש לחלק חילוק אחר ונלע"ד שהוא אמתי ונכון, והוא דבכל שאר הדברים שאסרו משום עובדין דתול שייך בהו שפיר שנוי, שאם בעשותו בכלי זה ידמה לעובדין דחול יעשה בכלי אחד שאין דרך לעשות בו אותה מלאכה בחול, דאז לא דמי לעובדין דחול, וכגון בקוע עצים שאסרו לבקע בקרדום ובמגל וכדומה משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, והשנוי שלו הוא שיבקע בצד החד שלו שהוא כלי אחר שאין דרך לבקע בו בחול" וכו'. גם מדברי ה"יד מלאכי" הללו ניכר כי לשונו של הרמב"ם בהלכות יו"ט ג', י', העושה שימוש בפסוקית" כדשהע"ב" היא שעוררה אותו להבין כי מדובר כאן על איסור מן הקטגוריה של" עובדין דחול".

-

- 103 ·