ובעקבות ראשונים ואחרונים אלו הלכו, מבלי לבקרם, גם גדולי החוקרים בדורנו. כך ר"ש ליברמן בתוכ"פ יום טוב עמ' 987-88, בנוגע לדברי הרמב"ם בה' יו"ט ה', ג', לאחר שהביא את דברי הבבלי בביצה כ"ה, ב'" ת"ר אין הסומא יוצא במקלו" וכו', הסתמך בפשטות על ר' ישעיה הראשון שכתב כי מקור האיסור" שלא יעשו כעובדין דחול".

עוד ציין ליברמן שם את לדברי הגמ' שם בדף ל"ג, א' המנמקת את האיסור שלא יצא הרועה במקלו " משום שמחזי כמאן דאזיל לחינגא", ורש"י שם פירש ש"נראה כמוליכה ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה הרבה כגון למכור בשוק". ועם שהוא מציין לדברי רש"י, הוא מוסיף מדיליה: " אבל בר"מ פ"ה מה' יו"ט ה"ג: אין מנהיגין את הבהמה וכו' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ולפ"ז אף כמאן דאזיל לחנגא פירושו משום עובדין דחול, ומכאן שכולם מטעם אחד אסורין" וכו'.122

וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ונטל הטעם שנאמר בתורה למען ינות".

ואף שלפי דברינו לעיל לא עלתה על דעתו של הרמב"ם לשייך בדברים אלו את איסור הטלטול לקטגורית האיסורים של " עובדין דחול", נראה בכל זאת, שנמצאו פרשנים שהבינוהו כך( וזאת, כפי הנראה, הן מחמת השימוש בביטוי' שלא יעשה כדשע"ב', והן מחמת גוף דבריו בטעם הראשון, בו הוא מסביר כי ישנן פעולות שנאסרו רק כדי להבדיל בין פעולות החול ופעולות הנעשות בשבת, מה שהזכיר לפרשנים מסויימים את הקטגוריה של איסור" עובדין דחול"). וכך אנו מוצאים לראשונה בדברי הרשב"א כי איסור טלטול הינו משום" עובדין דחול".

הרשב"א נשאל( שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, סימן רמ"ג):" מי שנשבע לחבירו לפורעו מכאן ועד זמן פלוני, ובא סוף זמנו בשבת, מהו שיאמר הנשבע איני מחוייב לפרוע. קודם זמני, ובזמני אנוס הייתי שאסור לפרוע בשבת" וכו'? ובתשובתו עונה הרשב"א:" הדבר פשוט שהוא מחוייב לפורעו קודם השבת וכו' ואם פרעו קודם הזמן נמצא עובר על שבועתו, כמי שנשבע שיפרע עד זמן פלוני ולא נזכר עד שבא שבת ולא מצא מי שיתירנו משבועתו, שהוא מחוייב לפרוע בשבת, לפי שהפרעון(= איסור הפרעון) אינו אלא מדרבנן משום עובדין דחול, ושבועה דאורייתא, ומוטב שיעשה עובדין דחול ולא לעבור על שבועתו בשבת" וכו'. ודברים קרובים לכך הוא כותב גם בתשובות אחרות: תשובות הרשב"א, ת"א, סימן תשמ"א, ות"ז סימן קנ"ט, ואין לומר כי השימוש בביטוי" עובדין דחול" אצל הרשב"א אינו מכוון דוקא לקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", אלא משמש ככינוי נרדף לאיסורי השבות בכלל, כפי שנראה בהמשך מדבריו בחדושיו לביצה, ראה להלן עמ' 180-181.( וראה גם לשונו של הרדב"ז בתשובותיו ח"ד סימן רפ"א, המשיב באותו ענין:"... ותן דטלטול בעלמא הוא שהתירו ואסיר משום עובדין דחול ולא חמור כולי האי כמו גזל וריבית דדבריהם או סתם יינם ושומנו של גיד דחמירי טפי" וכו')..

122 למקורות נוספים בהם ניכר כי משפטי" כדשע"ב" שבפסקי הרמב"ם נתפרשו כעוסקים בקטגוריה של איסורי" עובדין דתול": על דברי הרמב"ם בענין טלטול סולם( שבת, כ"ז, ז') ראה שו"ע, או"ח, ש"ח, י"ט, שהעתיקו. והטעם נתפרש

לאחרונים משום" עובדין דחול", ראה משנה ברורה סימן תקי"ח, ס"ק כ"ה. לשביתת עשור ג', ז', ראה הע' 101. ובאשר לדברי הרמב"ם בהלכות יו"ט ג', ו', השווה למ"ש בעמ' 113. וראה עוד: ר"ד פארדו, הסדי דוד לתוספתא ביצה פרק ג' ד"ה" אין יוצאין בכסא", המשוה בין דברי רש"י, הסובר כי האיסור הוא משום זילותא דיו"ט(-" עובדין דחול", ראה להלן עמ' 229-231) עם דברי הרמב"ם כאן. ואין ספק שניתלה לשם ביאור זה בפסוקית" כדשע"ב" שבלשון הרמב"ם. ועי"ע מ"ש על פרשנותו של ר"ש ליברמן לענין זה בכלל בעמ' 221-223. ולפרק זה כולו עי"ע מ"ש בעמ' 229-231.

105-