למשמעותה של עמדת הרמב"ם במערך ההסטורי הכולל של השתלשלות הלכות שבת

עמדה פרשנית זאת של הרמב"ם, המתעלמת לגמרי, מחד, מן הקטגוריה של" עובדין דחול", וקושרת כל איסור הנזכר במקורות בצירוף הנימוק" שלא יעשה כדשהע"ב" למלאכה כלשהי מל"ט המלאכות בדרך של" גזירה שמא", משתלבת יפה לדעתי, במהלך הגיבוש הצורני הכללי, שעבר על הלכות שבת במשך

הדורות.

על תהליכים משוערים שונים במהלך התפתחותן של הלכות שבת עמדו כבר מורי רי"ד גילת 123 ור"א גולדברג, 124 וכאן ברצוני לשלב את דבריהם וליתן של זה בזה, ולנסות להציע על גב חיבור נקודות השקפה אלו השערה מקיפה יותר שתשלב בתוכה את התהליכים שעליהם הצביעו החוקרים הנ"ל, ותראה בהן חוליות שונות במהלך רחב ושיטתי של התפתחות זאת. תהליך זה, של איחוד הלכות שבת עד כדי צמצומם לאילן יחס מעובה אחד, שאינו מכיר כמעט 125 בלגיטימיות קיומן של קטגוריות שונות, פרט למלאכות שבל"ט המלאכות הקאנוניות והסתעפויותיהן (= תולדות, גזירות) ראשיתו כבר בתקופה התנאית הקדומה, ועמד על כך רי"ד גילת במאמריו. גילת מציע 126 לראות באותם איסורים הידועים לנו מן ההלכה המאוחרת כ"גזירות דרבנן" כגון

,

תחומין, תוספת שבת ודיבור חול, איסורים שנחשבו בתקופה הקדומה כאיסורי תורה לכל דבר. הלכות שבת בתקופה זאת, כפי שהם מצטיירים מדברי רי"ד גילת, מצטיינים בפלוראליזם רב, ולפחות מן הבחינה הקטגוריאלית אין אתה מוצא זיקה מיוחדת בין איסור אחד לחבירו, וכל מלאכה( ובמובן זה פעולות רבות ומגוונות נחשבות למלאכה בתקופה זאת, כפי שעולה מכתבי הכתות השונות בזמן הבית השני) 127 יונקת את תוקף איסורה, אך ורק מעצם העובדה שהיא כשלעצמה, נחשבת במסורת הלוקאלית כאסורה בשבת, ובמילים אחרות: כל פעולה אסורה בתקופה זאת נחשבת, איפוא, לכעין קטגוריה עצמאית, שאיסורה בעל תוקף גמור, כעין איסור תורה. 128

123" על ל"ט אבות המלאכות", תרביץ כ"ט, עמ' 222-228;" לקדמותם של איסורי שבת אחדים", ספר השנה לבר- אילן, א', תשכ"ג, עמ' 106-116. 124 במאמרו" להתפתחות הסוגיה בתלמוד הבבלי", שנדפס בספר היובל לר"ת אלבק, ירושלים, תשכ"ג, עמ' 101-113. וכן בהערות מפוזרות בכמה מקומות ב"פירוש למשנה מסכת שבת", המציינות למאמר מסכם זה. 125" כמעט"- כיון שבהמשך הדברים נעמוד על כך שישנה קבוצת איסורים שהרמב"ם מכנה" ממצוא חפצך" והיא כוללת פעולות סקולאריות שלא נגזרו מחמת קרבתן למלאכות. עם זאת, אין ספק שרוב רובם של איסורי שבת נקשרים אצל

הרמב"ם למלאכות המרכזיות. 126 במאמרו הנ"ל בספר השנה לבר- אילן. 127 ראה במקורות שציין להם גילת שם בעמ' 226 הע' 10, וכן אצל

L.H. Schiffman, The Halakhah at Qumran, Leiden, 1975 pp. 84-132( Chapter 3: The Qumran Sabbath Code, Text and commentary).

128 אגב כך יש להעיד, כי יש לפקפק פקפוק רב על ההנחה שהיתה קיימת בכלל הפרדה כלשהי בתקופות ראשונות בין איסורי תורה לאיסורי חכמים( אמנם ראה דברי ר"ב דה- פריס, תולדות ההלכה התלמודית, ת"א, תשכ"ז, עמ' 94-95) וראה מ"ש על כך רי"ד גילת במאמריו ב"מולד" כרך ג'( כ"ו) חוב' 15-14 יוני 1970 בעמ' 284-288, בספר זכרון לר"ב דה פריז ירושלים, תשכ"ט בעמ' 84-93, ב"עיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל( מוקדש לפרופ' ע"צ מלמד)" רמת- גן, תשמ"ב בעמ' 135-142 וב"סיני" כרך ע' עמ' ד'- ר"י, וכן במאמרו הנ"ל בעמ' 41 הע' 1. וראה עוד מ"ש להלן בעמ' 128 הע' 64.

106-