סתירה זו בולטת על רקע העובדה שהרמב"ם עצמו בפירוש המשניות לביצה ב', ב', כותב: " אם היו הכלים טמאים אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת, שהרי לפני הטבילה לא היו ראויין להשתמש בהן בדבר שמשתמש בהן אחרי הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב".144

אולם נראה, שוב, כי הפתרון הנכון לשאלה זו( שרבים רבים הציעו פתרונות שונים לה), 145 הוא בכך, שכשהרמב"ם ניגש לניסוח הסיסטמתי של פסקיו שינה דעתו 146 והשאיר את טעמו של רבא(" הגזרה שמא") 147 אך ורק בהלכות שבת. ברם, בהלכות יו"ט, שם לא תהיה שייכת לדעתו" הגזרה שמא" משום אחת מן המלאכות, שהרי מותרות הן( כולן, לשיטתו) 148 מדאוריתא לצורך אוכל נפש- תפס טעמו של רב ביבי, שלסיועו הביאה הסוגיה שם" תניא כוותיה". 149

ג) בבבלי שבת קנ"ה, א' נזכרת מחלוקת אמוראים בהסבר האיסור הנאמר שם במשנת המסגרת להתיר פקיעי עמיר לפני הבהמה ולפספס את הזירין 150 לדעת רב הונא( כפי שמסבירו רב חסדא שם) טעם האיסור הוא משום שאסור" לשוויי אוכלא"(= להכשיר דבר שאינו ראוי לאכילה שיהיה ראוי לאכילה) בשבת. ואילו לדעת רב יהודה( כפי שמסבירו רבא שם) טעם האיסור הוא משום ש"מטרח באוכלא לא טרחינן"( ולדעתו בפקיעי עמיר אלו מדובר במאכל שכבר מוכן הוא לבהמה, והטעם לאסור הוא מכיון שפעולה זאת כרוכה בטרחה מרובה).

"

על פי כללי ההכרעה פסק הרמב"ם כדעת רב יהודה, ומשום כך כתב שם בפרק כ"א הלכה י"ח: ומתירין אלומות של עמיר לפני בהמה ומפספס בידו אלומות קטנות, אבל לא אלומות גדולות מפני הטורח שבהן". 151

144 וראה ברי"ף לפ"ב דביצה( דף י', א' בדפו') שהעתיק מהסוגיה שם רק את טעמו של רב יוסף וכן של רב ביבי( וכן את הברייתא" תניא כוותיה", התומכת בדברי רב ביבי) אבל לא העתיק כלל טעמו של רבא. 145 רשימתם ראה בספר המפתח שבמהד' הר"ש פרנקל, וכן אצל ר"צ כהן, טבילת כלים, בני ברק, תש"מ, בעמ' קל"ח- קל"ט הערה י'.

146 ומ"ש בפירוש המשנה הינו על פי היוצא מפשוטה של הסוגיה המונה טעמים שונים, ואינה מבדילה בין שבת ליו"ט. 147 העדפת טעמו של רבא על זה של רב יוסף ורב ביבי הינה כנראה בעקבות הכלל ההלכתי שהלכתא כבתראי, כפי שהעירו כבר הרא"ש שם בסימן י"ב, וה"מעשה רוקח" בדבריו לרמב"ם שם בהלכות שבת.

148 ראה מ"ש בעמ' 90 הע' 63.

149 וראה גם בר"ח לביצה ד', ב', ממנו נראה כי באיסודי חכמים אין מקום לחשש" מתקן מנא" שכן כתב:" ואע"ג דקיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ביו"ט, הני מילי בדאורייתא, אבל האי דמדרבנן אסור- אפילו לכתחילה שרי". וכנראה שאיסור הביטול התפרש לר"ת, כפי שסברו כמה ראשונים אחרים, כאיסור" מתקן מנא". ראה, למשל, שו"ת" תרומת הדשן" לר"י איסרלין סימן נ"ד בסופו, שהביא דעת הר"ח או"ז כי" בשבת אסור לבטל האיסור דאין לך תיקון גדול מזו כמו שאסור להטביל כלי בשבת דמתקן". בדומה לדברים שהצענו כאן כבר כתבו אחרונים. ראה אור שמח, לדמ"ש הכהן מדונסק, בהלכות יו"ט שם:" לתקן כלי לצורך אוכל נפש התירו בא"א(= באי אפשר) לעשות מבעו"י(- מבעוד יום), כ"ש(= כל שכן) כאן(= בענין יו"ט, בטעמים השונים שניתנו בסוגית ביצה י"ז- י"ח הנ"ל) דאינו רק מיחזי כמתקן(= לרבא) וכו' לא היה להן לגזור(= ביו"ט) לולא טעמא דשמא ישהה וכו'(= ובכך מוסברת לדעתו העובדה שבהלכות יו"ט פסק הרמב"ם כי טעם האיסור להטביל כלים הוא משום שמא ישהה ולא משום מתקן מנא)". וקדם לו בדברים דומים הרלב"ח בתשובותיו( לעמבערג, 1865, נדפס מחדש ברוקלין, תשכ"ב) בסימן ט"ז. 150 או" זידים", ראה בשנו"ס שאצל גולדברג, פירוש למשנה מסכת שבת, עמ' 397-398. עכ"פ, אלו הם קנים דקים הבאים שלושה בחבילה לפי פירוש רב יהודה בגמ'.

151 גם כאן יש להזכיר כי גם לדעת הרמב"ם ישנן פעולות אסורות שאינן כללות לא בקטגוריה של איסורי המלאכה ולא

- 111-