בהמשך המשנה נאמר כי" אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה" ומסוגיית הגמ' שם המקשה על רב הונא מקטע זה שבמשנה, מובן כי גם כאן הטעם לאיסור תלוי במחלוקת הקודמת בין רב הונא לרב יהודה. ולפי כללי ההכרעה, היה על הרמב"ם להכריע באופן שיטתי כי טעם האיסור לרסק שחת וחרובין לבהמה הוא משום" מטרת באוכלא" כרב יהודה. ולכן תמוהה קביעתו שם: " המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו הרי זה תולדת טוחן וחייב, לפיכך אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה וכו' מפני שנראה כטוחן".

שאלה זאת נשאלה כבר לרשב"א, והוא משיב לשואלו: 152

" וכל מה שתפסת על הרב ז"ל(= הרמב"ם בדבריו הנ"ל) הדין עמך לפי דעתי, כי הההיא דאין מרסקין את החרובין משום מיטרח באוכלא לא מטרחינן היא, כדאיתא התם בפרק מי שהחשיך וכו'".

גם מכאן, וגם מכל הדוגמאות הקודמות שהבאנו, מוכחת כמדומני היטב נטייתו של הרמב"ם לצמצם במידת האפשר את האיסורים השונים הפזורים במקורות התלמודיים, ולתלותם כענפים מסתעפים מל"ט המלאכות הקאנוניות.

האם ניתן לזהות מקורות קדומים לשיטות הפרשניות של רש"י והרמב"ם?

כפי שהראינו בפרקים הקודמים, לראשונה מוצאים אנו באופן שיטתי ועקבי את העמדה הפרשנית המקשרת בין המונח" עובדין דחול" שבהלכות יו"ט לבין משפטי" כדשע"ב" שבתוספתא ובברייתות, בדבריו של רש"י. ההנחה העומדת בבסיס שיטתו היא כי" עובדין דחול" זו קטגוריה של איסורים שנאסרה בשבת ויו"ט כדרך עשייתה בחול, והותרה בשינוי. השאלה שנעמיד בפרק זה לדיון תהיה: האם ניתן למצוא רמזים לקיומה של שיטה זאת לפני הצגתה הברורה והחד משמעית בפירושי רש"י לתלמוד?

בהלכות פסוקות סימן קמ"ט אנו מוצאים את תשובת הגאון רב שר שלום: 153

" ובני כפר שיש להם מעין או בור חוץ לעיר בתוך תחום שבת מותר להן להביא על כתפן מים ביום טוב, אבל ודאי להביא על החמור אסור שאע"פ שמשנה מפני שעושה עבודת

חול, וכל שכן מחמר". 154

מקורה של פסיקה זאת הוא מן הבבלי ביצה ל', א': 155

ב"גזרות שמא" ובכל זאת נאסרו( מטעם טורח וכד'). על אף העובדה שהרמב"ם פועל לצמצם את מספר האיסורים שאינם כלולים בשתי הקטגוריות הראשונות, הרי גם הוא אנוס במקרים מסויימים להודות בקיומם. וראה גם מ"ש בעמ'

.190-194

152 שו"ת הרשב"א, ת"ד, סימן ע"ה.

153 הובאה באוצר הגאונים לביצה לרב"מ לוין, חלק התשובות, עמ' 36.

154 בנוסח תשובה זאת כפי שהוא מופיע בתשובות גאונים קורניל סימן ס' חסר הטעם המופיע בנוסח שבהלכות פסוקות: " מפני שעושה עבודת חול, ונאמר בסתם:" ואע"פ שמשנה( שנהגו) אסור וכ"ש מחמר" וכו'.

155 וראה בנוסח תשובת רב נטרונאי גאון בתשובות גאוני מזרח ומערב סימן פ"ב, ובנוסח שהודפס ע"י רב"מ לוין שם והע' י'.

- 112-