" אמר ליה רב חנן בר רבא לרב אשי אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משניגן ביומא טבא, והא הני נשי דקא מליין חצבייהו מיא ביומא טבא ולא קא משנינן? וכו' א"ל משום דלא

אפשר" וכו'. כאן אנו רואים כבר במקור קדום את הנטיה לייחס דין שבעניינו נזכר הצורך לשנות בעשייתו ביו"ט, לקטגוריה של איסורי" דרך חול", 156

אבל קטגוריה זאת אינה קרויה כאן במפורש" עובדין דחול", ויתכן שגם לרב שר שלום גאון לא התפרשה הסוגיות בביצה כ"ח, א' וכ"ט, א' כעוסקות באיסורים שיש להתירם בשינוי כי אם להיפך: יש לאסרם בכל מקרה, ושלא כרש"י.

רק אם נוכל למצוא מקור קדום לרש"י אשר משתמש בשם" עובדין דחול" כדי לכנות בו את הקטגוריה של האיסורים שהותרו בשינוי, נוכל כבר להכיר בנקודה אחת מתוך שיטתו, כקדומה לו. ובכן, בתשובת גאון לא מזוהה שנדפסה בגאוניקה: 157

" ושש' הא דתניא מסיקין ואופין בפורני, 158 ובאיזה פורני אמרו, בפורני של ישראל או אפילו בפורני של גוי נמי. כך ראינו, שמשנה זו לא משום גוים נגעו בה, אלא משום עבדין חול נגעו בה, שכך אתה רואה הילוכה מתחילתה ועד סופה, 159 מולגין את הראש ואת הרגלים 160 ומהבהבין אותן באור, שכן מנהג כל המוליג להבהב באור, אבל אין טופלין אותן לא בסיד ולא בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספריים, למה שהוא נראה כעבדין חול, שאיפשר לנקוב 161 אותו ביד. ומסיקין ואופין בפורני מהוא דתימא כיון דלאו תנור הוא וצריך עסק גדול מיחיבי 162 עבדין חול ואין אופין ביום טוב בפורני, קא משמע לן דמסיקין ואופין בפורני, וכיון דהכין הוא מה לי פורני דישראל מה לי פורני דגוים תרויהו שריין".

בתשובה זו מבואר כבר די בברור, כמדומה, כי אותה קטגוריה של איסורים שנאסרה משום" עובדין דחול" מותרת כאשר היא נעשית ביו"ט בשינוי, שהרי הגאון אומר כי המולג אינו גוזז השיער במספריים " למה שהוא נראה כעבדין דחול" וזאת משום" שאיפשר לנקוב אותו ביד". 163

156 וראה מ"ש על כך בעמ' 37-38 ליד הע' 33 ועמ' 74 הע' 16, ועל הסוגיה הנ"ל עמ' 155 הע' 222. 157 עמ' 222, והובאה באוצר הגאונים שם בעמ' 39. 158 ברייתא היא בבבלי ביצה ל"ד, א'. פורני הוא תנור, ראה גם משנת כלים ח', ט', וערוך השלם, ח"ו, עמ' 430. 159 של אותה ברייתא, עי"ש.

160 פי' הר"ח שם:" מרתיחין אותן בחמין להעביר השער מעליהן" וכו'. וראה ערוך השלם, ח"ה, עמ' 149. 161 כאן במשמעות: לגזוז. וראה להלן עמ' 131-132. 162 דב"מ לוין מציע לתקן:" מהוי כי".

163 וכן היא לשון הרשב"א בעבודת הקודש, שער ב', סימן ג', ס"ק ג':" יש מן הגאונים שהורה שלא התירו למלוג כל הבהמה אלא ראש ורגלים בלבד, ואע"פ שמתכוין לאכול עורה של בהמה לפי שאין עושין כן אלא המפונקין ביותר, ואסור לעשות כן כדרך שאסרו לגמר את הכלים, ועוד שנראין יותר כמעשה חול".

- 113-