ונראה כי גם מלשונו של רב האי גאון בתשובה ניתן להוכיח שכבר נעשה בזמנו אותו קישור שבין משפטי" כדשע"ב" התנאיים הדורשים, כדרך( ג) שהצענו מתחילה, עשיית הפעולות הנזכרות בשינוי] 164 ובין המונח" עובדין דחול".

כך אנו רואים כי גם להלכות חול המועד, בהם אכן נזכר כבר בתוספתא( אם נפרשה כדרך ב' או ג') הצורך לשנות מ"דרך חול", 165 הועבר השימוש במונח" עובדין דחול".

וכך היא לשונו של רב האי גאון המובאת ב"שערי שמחה" לרי"ץ גיאת: 166

" ושדו מרבינו האי מותר לאדם לכתוב במועד חשבון שבינו לבין אחרים בזמן שהוא מתיירא שמא ישכחו עד לאחר המועד, דכדבר האבד דמי, ובלבד שיהא בצניעה ומשנה מעובדין דחול, ולא יתכוין לכתוב במועד" וכו'.

אמנם אלמלא המקורות הראשונים שהצגנו היה קשה לסמוך על מקור זה, שהינו מהעתקת ראשונים, כהוכחה לעמדת הגאון. אבל בודאי שלפנינו עדות נדירה מתורת ספרד הקדומה, מחכם שהינו בן דורו של רש"י, אך שייך למסורת פרשנית אחרת שלא הכירה עדיין בדורו, כפי שאפשר להניח כמעט בודאות, את פירושיו של רש"י, 167 ושיש להניח כי קיבל את הדברים שהוא כותב כאן ממקור קדום לרש"י. למסכת ראיות זאת יש לצרף כמובן את מה שהעלינו בפרקים הקודמים כי עמדתו של הרמב"ם בצעירותו, כפי שהיא ניכרת מתוך פירושיו למשנה, מוכיחה כנראה, כי סבר שהן בענייני יו"ט והן בענייני שבת, משפטי" כדשע"ב" מציינים לטעמן של ההלכות, ודבר זה מוכיח כי אפילו בהלכות שבת סבר הרמב"ם בצעירותו כי ישנה קטגוריה מיוחדת של הלכות שנאסרה מחמת היותה פעילות סקולארית," דרך חול", שהותרה בשינוי. אפשר, כמובן, גם להעלות על הדעת, כי עמדה זאת הכיר הרמב"ם בינקותו מרבותיו, ומאוחר יותר חזר בו מכך בחיבורו ובתשובותו הנוגעת לכך.

ואשר לדרכו של הר"ח. בבבלי ביצה כ"ח, א' נמסר בשם רב חייא בר אשי האיסור לעשות בית יד בבשר, אך מאידך נמסר שם בשם רבינא ההיתר לעשות זאת ביד. ושם פירש רש"י בד"ה" בידא שרי" כי

טעמו של ההיתר שמוסר רבינא ביד הוא משום

" דלאו דרך חול הוא, אבל בסכין דרך חול הוא".

אך הר"ח בפירושו שם מפרש ענין עשיית הבית יד בבשר כך:

" פי' עושין לו מקום כדי שיהא תולה אותו באותו המקום, וכשרוצה לחתוך ממנו אוחז

באותו המקום, והוא נקרא בית יד, שנראה כעושה כלי ביו"ט".

הר"ח פירש איפוא, כי איסור זה הינו" גזירה שמא" משום אחת מן המלאכות, ושלא כרש"י. וכך גם נראית עמדת הרמב"ם שהעתיק דין זה בהלכות יו"ט פ"ג ה"ו בין הדברים שנאסרו מחמת המלאכות, ולא

164 לעיל עמ' 37-38. 165 ראה מקור 8 בעמ' 45.

166 ח"ב כ"ו, ובאורחות חיים ח"א צ"א ע"ג הענין קטוע. וראה אוצר הגאונים למסכת משקין עמ' 25. 167 אף הרמב"ם המאוחר לרי"ץ גיאת לא מזכירו כלל. ואגב כך, הרמב"ם שינק בצעירותו מתורת חכמי ספרד מצטט מכתבי הרי"ץ גיאת, ראה ש' אסף וח' שירמן, אנצי' עברית, א', עמ' 195.

- 114-