"... יכול תהא שבת בראשית אסורה בכולם(= חמשת הענויים של יוה"כ) תלמוד לומר

שבתון הוא לכם ועיניתם, הוא אסור בכולן, ואין שבת בראשית אסור בכולן".8

לעומת זה, במכילתא דר' ישמעאל כל הדרשות משתמשות במונח" שבות" כניגודו של המונח " מלאכה", ולא נמצא בו כלל את נוסח הדרשה שבתו"כ" שבתון שבות". כך בדרשה שבפרשת בא, ט', שתובא להלן, וכן במשפטים כ'( הו"ר עמ' 332), וכן בריש כי תשא( הו"ר עמ' 340).10

ושמא נוכל לומר, על פי זה, כי דבי ר' ישמעאל אינם מכירים את המטבע המדרשי" שבתון שבות", שהוא מדבי ר"ע, ועבורם אין" שבות" אלא קטגורית האיסורים המנוגדת ל"מלאכה", ודבי ר"ע אינם מכירים את המונח" שבות" ככינוי לקטגוריה המקבילה לאיסורי המלאכה.

אמנם מצאנו שימוש כזה במכילתא דרשב"י( אפשטיין- מלמד עמ' 224) שתובא להלן, אבל אין זה קשה

כלל, שכן מובאים במכילתא דרשב"י גם חכמים מדבי ר' ישמעאל. 11

קושי מסויים על הדברים שהעלינו יש בכך שדוקא ר' שמעון, תלמידו של ר"ע, הוא זה שמן הדברים המיוחסים לו במשנה אנו למדים לראשונה על הזיהוי בין" שבות" ובין איסורי חכמים, 12 אבל בענין זה כבר העמידונו רבותינו החוקרים 13 על כך ש"נוכל לומר על כמה מתלמידי ר' עקיבא שבמדרשי הלכה נטו אחרי בית ר' ישמעאל", ודוגמא לדבר הוא" ר' שמעון בר יוחאי, תלמידו הותיק של ר' עקיבא, במדרשי הלכה נטל הרבה משיטת בית ר' ישמעאל. וכבר רמזו זאת בבבלי במאמר הידוע' משכוה גברי לגברא'". 14

8 ויש להעיר לדברי דיין אפשטיין במבואות לספרות התנאים, עמ' 690. לדעתו דרשת הספרא הנ"ל בענין יוהכ"פ הוספה היא " ממדרש אחר, אולי ממכילתא דרשב"י בתשא או זיקהל( אפשטיין- מלמד עמ' 222 ו-224), ואינה מעיקר הספרא". עי"ש. 9 ברם, ראה וי"ד גילת, פרקים בהשלתשלות ההלכה, עמ' 92:"... מדרשי ההלכה למדים את איסורי השבות או כפי שהם נקראים בהם מלאכות שאין חייבין עליהן כרת או חטאת...". אבל, כאמור, יש מדרשי הלכה שמכנים איסורים אלו איסורי

שבות.

-

ושמא ואולי לפי זה יש גם מקום לתקן את דבריו של מודי במקום אחר. שם בעמ' 97 סבור רי"ד גילת כי את המונח שבות בניגוד למלאכה אנו מוצאים לראשונה בפי ר' אליעזר בן הורקנוס. הדבר תלוי כמובן, בשאלת קדמותם של הניסוחים הללו שבמדרשי ההלכה מדבי ר' ישמעאל.

10 הדרשה שם יתרו, ז', הו"ר עמ' 230:" ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך... שבות ממחשבת עבודה, ואומר אם תשיב משבת רגליך" וכו'. אינה עוסקת באיסורי השבות הללו, ו"שבות" כאן הוא בודאי לשון ציווי, ואינו מכוון לקטגוריה מיוחדת של איסורי שבת.

11 ראה רי"ן אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמ' 739 ג), ועוד, שקטע זה ממדרש הגדול הוא לקוח, וכידוע עיבד במקומות רבים עורך מדרש הגדול( ראה רע"צ מלמד, שם, במבוא למכילתא דרשב"י, עמ' נ"ח והע' 182) לפי דרכו את הנוסח הקדום. 12 וראה ע"כ להלן. ושם גם פקפקנו במסורת זו.

13 ראה רע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים, תשל"ג, עמ' 177. 14 רע"צ מלמד, שם, על פי מנחות קי"ט, ב'. מאמר זה מתפרש ע"י רש"י שם נ"ג, ב'" תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן", אבל שם, קי"ט, ב' הוא כותב" ר' שמעון שהוא יחידי משך את תלמידי ר' ישמעאל". אבל לבעלי התוס' שם נ"ג, ב', שיטה אחרת. וראה עוד דק"ס שם קי"ט, ב', אות נ'( העירני לענין זה ידידי ד"ר דוד הנשקה).

- 119-