איסורי השבות- מן התורה או מדברי חכמים

בענין יום טוב של פסח דרשו במכילתא דר"י, בא, פרשה ט'( הורביץ- רבין עמ' 33): " ושמרתם את היום הזה לדורותיכס 15 למה נאמר, והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם 16- אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין, תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהן משום שבות".

לפי דרשה זו" שמירה" זו שנאמרה בענין פסח פירושה הקפדה על איסורי ה"שבות", 17 שהינם איסורים נבדלים מאיסורי המלאכה. אך לא נודע לנו עדיין באילו איסורים מדובר.

ובעניין שבת, במכילתא דרשב"י, אפשטיין- מלמד, עמ' 224:

" אין לי אלא על מלאכות ותולדות שהן אסורין, מנין לאסור שבות ת"ל כל מלאכה. יכול יהוא חייבין חטאת על איסור שבות, ת"ל מלאכה- מלאכה. המיוחדת חייבין עליה ואין חייבין על איסור שבות".

מדוע נתכנו האיסורים הללו 18 איסורי" שבות"? ר"ח אלבק 19 מסביר כי חכמים כינו אותם בשם זה כדי לומר" שאיסורם בא כדי לקיים מצוות וביום השביעי תשבות', 20 ואינם דברים שהם משום מלאכה'". מן הדברים הללו ניתן היה להבין כי איסורים אלו הינם איסורי תורה, וכך הוא אכן פשוטם של

המדרשים שהבאנו.

במשנה מוצאים אנו בדרך כלל שימוש במונח" שבות" רק לצורך הטענה כי איסור פעולה מסויים הוא מן הקטגוריה של איסורי השבות, ומשום כך אינו חייב עליו חטאת כעל שאר איסורי המלאכה. כך למשל בשבת י', ו':" הנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת-רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות", ועדיין לא שמענו מניסוח זה כי המדובר ב"שבות" הוא בקבוצת איסורים דרבנן דוקא.

אך מדברי רבי שמעון המובאים במשנה במקום אחד נראה כי נאמר בהם במפורש שאיסורי השבות הינם מדרבנן. שכך הוא אומר שם בעירובין י', ט"ו כי" מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא

15 שמות, י"ב, י"ז.

16 שם, שם, ט"ז.

17 וראה רש"י שם ד"ה" לדורותיכם".

18 לפירוט הפעולות הכלולות המונח זה ראה הסעיף הבא בדיוננו.

19 במבוא: למשנת שבת, עמ' 11. 20 שמות, כ"ג, י"ב; ל"ד, כ"א.

אך יש להעיר על כך כי במדרשי התנאים אין אנו מגלים קשר בין" תשבות" שבלשון התורה ל"שבות" שבלשון חכמים, ואלבק כאן בונה יסוד בדברי חכמים על סמך דברי הרמב"ם המאוחרים בהלכות שבת כ"א, א'. וראה עוד ב' כהן שם עמ' 134 הע' 17. והוסף לכך: דברי הרמב"ם גם בספר המצוות עשה קנ"ד" הצווי שנצטוינו לשבות בשבת, והוא אמרן וביום השביעי תשבות"; דברי התוס' בשם ר"י בשבת ס"ט, א' ד"ה דידע שגם הבינו" תשבות" כצווי עשה, וכן שם רמב"ן בחידושין ד"ה" עד"( מהד' הרשלר, ירושלים, תשל"ג, עמ' רל"ב), שלשונו כמו חוככת בדבר:" ולא מוקי לה דידע בעשה דשבתון ותשבות"( על" שבתון" כצו עשה בדברי הרמב"ן דאה באריכות להלן עמ' 169 ואילך). וכך היא גם לשון הרשב"א שם ד"ה " דידע"( בדפו' בטעות" דידעה")[ מהד' ברונר, ירושלים, תשמ"ו, עמ' ש"ז]. וראה עוד עמ' 167-168 הע' 281, 282, 287.

- 120-