התירו לך אלא משום שבות", 21 ושמא ניסוח זה משקף עיבוד מאוחר של מה שהוגדר בימי ר' שמעון עצמו אחרת, שכן עוד את נכדו ר' שמעון בר' אלעזר אנו מוצאים בתוספתא שבת ב', ט', מכנה איסורים אלו בשמם הארכאי" דבר שאין חייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת". 22

בבבלי כבר אין ספק כי איסורי השבות הינם איסורים מדרבנן. כל המקרים המוזכרים במשנת ביצה ה', ב', כשייכים לקטגוריה של איסורי השבות מנומקים בבבלי ביצה ל"ו, ב'( בסוגיה סתמית) כ"גזרות שמא". ושימוש הלשון המורגל" שבות... התירו"; 23" כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו" וכו';" שבות הוא... ולא גזרינן" וכו', 24 וכן:" ומה הזאה שהיא משום שבות... שחיטה שהיא דאורייתא לא כ"ש" וכו', 25 וכך אתה מוצא( לפי מה שנמסר בבבלי) כבר בפי רבי נתן:" רבי נתן אומר שבות צריכה התירו, שבות שאינה צריכה

לא התירו" וכו'.26

כל אלו ודומיהם מוכיחים כי הכוונה לחכמים שהתירו או גזרו את איסורי השבות. בירושלמי נמצאים, לעומת זה, כמה מקורות שעדיין רואים בשבות קטגוריה של איסורי תורה. כך במעשה המובא בירושלמי שבת ב', ז'( ה', ב') ברבי אליעזר, שנכנס הורקנוס בנו ערב שבת עם חשיכה לחלוץ את תפיליו ואמר לו ר"א:

" הינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת, ובאת לחלוץ תפילין שאינן אלא

רשות ואינן אלא מצוה".

21 ראה אלבק, במבוא לעירובין, עמ' 81, המגדיר זאת כ"מאמר כללי של ר' שמעון, שכל הקולות במקדש ובמסכתות שבת ועירובין אינן אלא באיסורי שבות, וחכמים לא התירו לאדם אלא מן המותר לו מן התורה, אבל איסורי תורה לא התירו". ודאה דעת ר"ש שם עירובין י', ג':"... שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש", וראה רי"ן אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמ' 301, המשער כי במשנת עירובין של ר"ש בא בסיומה המאמר דילן" מקום" וכו' מיד לאחר קביעתו " שאין לך דבר משום שבות" וכו' ורבי ניתקם זה מזה, ויצר קושי בהבנת הקשר דברי ר"ש שבאו בסוף משנת עירובין, עד שהבבלי שואל( שם, ק"ה, א')" ר"ש היכא קאי"? ומשיב בדוחק רב כי יש לפלג את דברי ר"ש אלו[ זלהניח כי הרישא" מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך" הוא המשך הויכוח שבין ר"ש לחכמים שבמשנה שם ד', י"א, שלר"ש מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו ט"ו אמה יכנס, ועל כך אומר הוא כאן כי המודדים(= המשוחות) אינם מדקדקים, ולכן" משלו" הוא שטת זה ויכול להכנס, ובסיפא אומר ר"ש לחכמים של משנת י', י"ג המתירים קשירת נימא שפקעה במקדש כי זו מותרת רק ע"י עניבה שהיא שבות(= מדרבנן)]. וראה עוד שם ד"ה ד', ח': שופר של ראש השנה... אין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה". בבבלי שם ל"ג, א' פירשו:" משום שבות- מגלא, לא תעשה- סכינא". אך ראה מ"ש על הדיון בסוגיה המקבילה שבירושלמי להלן.

22 וראה להלן עמ' 143 הע' 150. וראה לעיל עמ' 118 הע' 6. ועכ"פ נראה לי, כי לא היה רשב"א בוחר בכינוי ארוך ומסובך זה לו היתה מקובלת אז גם האפשרות לכנות איסורים אלו בשם הקצר" שבות".

23 כגון: עירובין, ק"ג, א'; שבת, קי"ד, ב'; פסחים מ"ז, א'.

24 שבת, ח' ב' ועוד, עירובין ק"ג, א'. על המונח" שבות מעלייתא" ראה רש"י שבת ל"ד, א', ד"ה" אי הכא בין השמשות". אבל גם שם אין הכוונה לשבות כאיסור מהתורה, אלא לחלוקה בין שתי דרגות חומרה בתוך איסורי ה"שבות" שמדרבנן. ועי"ש גם ברש"י ד"ה" בערובי תחומין".

25 ע"ז, מ"ז, ב'. קטע זה אמור להיות ציטוט מן המשנה פסחים, ו', ב', אך השווה נוסח זה לנוסח שבמשנתנו שם! וראה עוד על כך להלן עמ' 128-130. 26 פסחים ס"ה, א',

27 בתרביץ שנה ז', ספר א', תשרי תרצ"ו, עמ' 135-136.

- 121-