האיסורים הכלולים בקטגורית השבות

בדרשה שהובאה לעיל ממכילתא דרשב"י אפשטיין- מלמד עמ' 224 נתפרטו גם כמה פעולות האסורות

משום שבות:

"... מנין למקח וממכר והלואה ופקדונות שנקראו מלאכה, ת"ל אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. 47 מנין לדינין ולטענות ולערעורין ולכל מעשה בית דין שנקראו מלאכה ת"ל כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשוטרים ולשופטים. 48 מנין לקידושין ולגטין שנקראו מלאכה ת"ל אבל העם רב והעת גשמים והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים. 49 מנין לחשבונות שנקראו מלאכה ת"ל ויבא הביתה לעשות מלאכתן 5150 ובספרא אחרי מות פרק ז' דלעיל אנו פוגשים רשימה אחרת של פעולות אסורות שאינן מלאכות: "... אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה כרת, מלאכה שאין חייבין על מינה חטאת מנין שלא יעלה באילן ושלא ירכב על גבי בהמה ולא ישיט על המים ולא יספיק ולא ידקד- תלמוד לומר שבתון שבות. 52

אין לי אלא שביתת רשות, שביתת מצוה מנין לא יקדיש ולא יעריך ולא יחרים ולא יגביה 53 ולא יתרום 54 ולא יעשר ולא יקדש ולא יגרש ולא ימאן ולא יחלוץ ולא ייבם ולא

47 שמות, כ"ב, י'. בענין זה ראה גם רש"י לביצה ל"ז, א' ד"ה" משום", המעלה שתי סיבות לאיסור ההקדשה. אכיון שדומה פעולה זאת למכירה, ו"מקח וממכר אסור מן המקרא דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר", ובכיון שעלול לבוא לידי כתיבה. ושם כ"ז, ב' ד"ה" אין פוסקים דמים" כותב רש"י רק כי" מקח וממכר בשבת ויו"ט אסור בספר עזרא"( הכוונה לנחמיה י"ג, י"ד- ט"ו); וראה רמב"ם, שבת, כ"ג, י"ב- י"ג, ט"ז; ב' כהן, שם, עמ' 139 הע' 34; רי"א הלוי, דורות הראשונים, א',( חלק ראשון, כרך שלישי) פרק ל"ג עמ' 324 ופרק ל"ה עמ' 332-336; ח' טשרנוביץ, תולדות ההלכה, ח"ג, עמ' 112-117. ואוסף המקורות בענין זה שבשדי חמד לרח"ח מדיני, דברי חכמים, סימן פ"א, מהד' בית הסופר ב"ב תשכ"ג, ח"ה, עמ' 404, ועתה גם רי"ד גילת, פרקים בהשלשלות ההלכה, עמ' 94. והשוה למסורת ההלכה האתיופית שבתזאזז סנבאת( על ספר זה ראה להלן הע' 75):" כל אשר ימכור ויקנה בשבת מות יומת", ראה א"ז אשכלי, ספר הפלשים, יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, ירושלים, תשל"ג, עמ' 93.

48 דה"א, ב, ז, כ"ט. על האיסור לדון בשבת ראה די"ד גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, עמ' 90-91.

49 עזרא, י', ג'.

50 בראשית, ל"ט, י"א. על" מלאכתו" זו עי' גם בדיון שבין רב יוסף ואביי בבבלי שבת מ"ט, ב', ובתרגום אונקלוס לבראשית שם:" ועאל לביתה למבדק בכתבי חושבניה" וכו', ובדומה לכך במיוחס ליונתן בן עוזיאל, וראה שם בפירוש יונתן:"... ודיוקו דאי היה מלאכה ממש למה חשיב גמ' בפ' במה טומנין במנין ל"ט מלאכות הכתובים בתורה הלא מי מלאכות כתוב בתורה"

וכו'.

51 על תיארוכו של מדרש זה ראה הערת ר"ב דה פריס, תולדות ההלכה התלמודית, ת"א, תשכ"ז, עמ' 94. ועל זמן העריכה של מכילדרשב"י בכלל ראה במבוא שהדפיס רע"צ מלמד מתוך דברי רי"ן אפשטיין למהדורתם עמ' י"ג- כ"ה. וכיון שאף מדובר כאן בקטע הלקוח מתוך מדרש הגדול- ראה מ"ש בעמ' 119 הע' 11. ועי"ע בקשר לזה במדרש ל"ב מדות שי"ל ע"י ה"ג עגעלאו, ניו יורק, תרצ"ד, עמ' 367- 368. 52 במקבילה במכידרשב"י אפשטיין- מלמד עמ' 20( ראה עמ' 170 להלן) הלימוד הוא מהריבוי" כל מלאכה", וכן בהמשך. וראה הע' 57 להלן. 53 בנוסח ילק"ש סוף רמז תקע"ז ליתא" ולא יגביה", ובמדרש הגדול, ויקרא, אחרי מות, ט"ז, כ"ט( מהד' ר"ע שטיינזלץ, ירושלים, תשל"ז, עמ' תצ"ח):" לא יגביה תרומות ומעשרות". ועי' גם בפירוש הר"ש כאן.

54 ראה בהגהות הגר"א, שתמה על הכפילות" ולא יגביה"-" ולא יתרום". על איסור ההקדשה ראה רי"ד גילת, פרקים

בהשלשלות ההלכה, עמ' 91.

- 126­