יפדה נטע רבעי ומעשר שני- ת"ל שבתון שבות".55

במקורות שבספרא ומכידרשב"י ראינו רשימת פעולות שנכללות בקטגוריה של איסורי השבות. המשותף לפעולות הללו הוא בכך שאפשר לראות בכולן פעולות סקולאריות. טפוס על עצים, רכיבה ע"ג בהמה, שיוט במים, ספוק בידיו[= כנראה כבתוספתא שבת, י"ז,( י"ח), כ"ה, כדי להבריח משדהו את העופות המזיקים], והריקוד 56- כולן פעילויות הקשורות לעשייה פיזית מאומצת. להעריך ולהחרים רכוש, לתרום, לעשר, לקדש, לגרש, למאן, לחלוץ, לייבם, לפדות נטע רבעי ומע"ש- כולן פעולות הקשורות לשינוי סטאטוסים של קניינים, ולמעשי בית דין יום- יומיים. וכן, כמובן, מקח וממכר, הלואה, פקדונות

וחשבונות מסחריים.

,

אבל במשנה( שבת, י', ו') אנו פוגשים כבר קבוצה חדשה לגמרי של איסורים המכונה, אך ורק בפי חכמים החולקים על ר' אליעזר, איסורי" שבות". והם אותם איסורי מלאכה הנעשים שלא כדרכן, בשינוי. 57 כך נחשבות לדעה זו פעולות כנטילת צפרניים זו בזו, או בשיניו, או חיתוך שערות השפם והזקן בדרכים משונות אלו, כאיסורי שבות. 58

כמו כן משייכים חכמים, החולקים על ר' אליעזר, מלאכות הנעשות פחות מכשיעור לקטגוריה של איסורי השבות. 59 רי"ד גילת 60 מסיק מעיון במחלוקות שבין רבי אליעזר וחכמים, כי בדור תלמידיו של

55 והשוה למשנת ביצה ה', ב', ועליה ספרות ענפה, שאינה מעניינו הישיר של עיוננו כאן: רי"צ דינר, הגהות על ביצה, פרנקפורט ע"נ מיין, 1896, עמ' 119-120, וכן חידושי הריצ"ז, ח"א, ירושלים 1981, עמ' שי"ג; ר"י לוי, משנת אבא שאול, עמ' 7 הע' 11, ובעברית מסילות לתורת התנאים, עמ' 97 הע' 2; ד"ל גינצבורג, HOFFMANN FESTCSHRIFT, 1914, עמ' 321- 326; צוקרמנדל, 2.GESAMELTE AUFSATZE, I, עמ' 108-112; ד"ש ליברמן, תרביץ, שנה ה' תרצ"ד, עמ' 97-99; הנ"ל, שם, שנה ו' ספר א' תשרי תרצ"ה, עמ' 111; ג' אלון, שם שנה ז', ספר א', תשרי, תרצ"ו, עמ' 135-144; רי"ן אפשטיין, שם, עמ' 150-158; הנ"ל, מבואות לספרות התנאים, ירושלים, 1957, עמ' 360-361; ח' אלבק, מחקרים בברייתא ובתוספתא, ירושלים, תש"ז, עמ' 166 הע' 1; ר"מ אוסטרובסקי, סיני, א', עמ' תס"א- תס"ד; ב' כהן, שם, הע' 33-23. וראה גם מ"ש בענין המקבילות בעמ' 221-223.

56 גם פעולה זאת נזכרת שם בקשר עם הברחת העופות, אך ראה עוד מ"ש ב' כהן שם בעמ' 136 הע' 24, ומה שהרחיב בזה ר"ד שפרבר, סיני, ז', עמ' קכ"ב- קנ"ו, וכן שם, ס"א, עמ' ע"א.

57 א) על כך ראה ב' כהן במאמרו הנ"ל, עמ' 144, שלדעתו בדרשות הקדומות סמכו על הביטוי שבתורה" שבת שבתון" כדי לדרוש ממנו שפעולות סקולאריות אסורות בשבת, ואילו מאוחר יותר, דרשו את היתור" כל מלאכה", ולמדו ממנו כי גם עשיית מלאכות בשינוי תחשב איסור שבות. אך יש להשיג על כך, שכן כבר ראינו בתו"כ אחרי פ"ז כי איסורי הפעולות הללו מוצאים שם מן הלימוד" שבתון- שבות", זאת בעוד שבמקבילה במכידרשב"י, אפשטיין- מלמד, עמ' 19-20 הלימוד הוא מן" כל מלאכה"( אמנם ראה רמב"ן בפירוש התודה אמור, כ"ג, כ"ד, שם מובאת מכידרשב"י זאת בשינוי נוסח, ונלמדת גם היא מ"שבתון שבות"). ויותר מכך יש להקשות על דבריו: היכן מצינו שהאיסור על פעולות שאין לבצע משום שבות בשינוי מנומק בדרשת" כל מלאכה"? הדרשה במכילתא דרשב"י, עמ' 224, שהובאה לעיל, אינה מזכירה כלל פעולות הנעשות בשינוי, וכן הדרשה שם בעמ' 20.

ב) נזכיר כאן כי בתקופות מאוחרות יותר אנו מוצאים לעיתים את הכינוי" שבות" בספרות הרבנית ככינוי כללי ביותר לגזרות חכמים, אף אלו שאינן קשורות כלל לענייני שבת. ראה ב' כהן, שם, עמ' 158-159. ועתה גם רי"ד גילת, פרקים בהשלשלות ההלכה, עמ' 108.

58 ועי' תוספתא שבת, ט',( י'), י"ג ותוכ"פ לשבת עמ' 141. וכן ויכוח נוסף בין ר"א לחכמים בנוגע לשיוכן של פעולות אסורות בשבת לקטגורית איסורי השבות בברייתא בבבלי ביצה ל"ג, ב' לענין קטימת קיסם לחציצת שינים ופתיחת דלת. אבל בתוספתא שם ג', י"ח לא נאמר כלל כי הויכוח הוא על הגדרת הקטגוריה של שבות, ושמא בהשפעת המשנה והתוספתא הנ"ל בשבת ניתנה גם למחלוקת זאת תבנית דומה של ויכוח על שייכותם של איסורים אלו לקטגורית השבות. 59 תוספתא יום טוב, ד', ד'. וראה להלן עמ' 221-223.

60 משנתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, ת"א, 1968, עמ' 117-118; פרקים בהשתלשלות ההלכה, עמ' 99-104.

- 127-